בפוסט זה אציג את הטענה לפיה קרבן העומר ומנחת הבכורים היו תחילה רק קרבנות פרטיים שפרשת קרבנות המועדים הכוהנית (במ’ כח-כט) אינה יודעת עליהם, שרק בשלב מאוחר יותר הפכו לקרבנות ציבור ובאו בפרשת המועדים של סה”ק (ספר הקדושה).
בפרשיות המועדות שבספר ויקרא (אמור) ובמדבר (פינחס) כתוב כי ביום הראשון של חג המצות יהיה מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תיעשה.
המשך…בפוסט זה אראה איך חוק ריכוז הפולחן השפיע על הקרבת הפסח ויצר מצב מוזר המבטל במידה רבה את מצוות העליה לרגל בחג המצות כמו בשני הרגלים האחרים.
המשך…בפוסט זה אציג השערה לפיה השלטון הבבלי, לאחר חורבן ירושלים והמקדש, איפשר המשך פולחן במקום המקדש, אך האישור היה מצוצמם ואסר הקרבת קרבנות מן-החי. מצב חוקי זה נמשך עד להצהרת כורש.
המשך…הרושם המקובל והבולט ליחס כלפי שלמה המלך, הוא היותו מלך חיובי, בונה המקדש, חכם וצדיק, גם יוחסו לו (שלא בצדק) כמה מספרי המקרא, כמו שיר-השירים, משלי וקהלת.
לעומת רושם זה ישנם גם פסוקים המציגים את שלמה בצורה שלילית, כמלך חוטא – עובד אלילים, כך כבר בתיאור ימיו:
במקרא ניתן להתרשם שהיו לאורך תקופות המקרא מנהגים שונים לגבי “עולת התמיד”, מן הדוגמאות שנראה להלן עולה לכאורה שעולת הערב הינה התפתחות מאוחרת בקרבנות התמיד.
נאמר “וְעַל-הַנָּשִׂיא יִהְיֶה הָעוֹלוֹת וְהַמִּנְחָה וְהַנֵּסֶךְ בַּחַגִּים וּבֶחֳדָשִׁים וּבַשַּׁבָּתוֹת בְּכָל-מוֹעֲדֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הוּא-יַעֲשֶׂה אֶת-הַחַטָּאת וְאֶת-הַמִּנְחָה וְאֶת-הָעוֹלָה וְאֶת-הַשְּׁלָמִים לְכַפֵּר בְּעַד בֵּית-יִשְׂרָאֵל” (יחז’ מה,יז).
כלומר, לדברי יחזקאל, הנשיא הוא המממן את הקרבנות הציבוריים. המשך…
נאמר “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ […] וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה” (במ’ יא,טז-כו). המשך…