מכירת יוסף – שני מקורות

אחד העניינים הקשים בסיפור מכירת יוסף הוא ערבוב התפקידים של האחים, הישמעאלים והמדיָנים. כמעט כל אחד ממפרשי המקרא מפרש באופן אחר, והצד השווה שבכל הפירושים הוא שאינם נמלטים מדחוקים וקשיים גדולים ביותר.

נציג את הבעיות:

א) ראובן מציל את יוסף ומציע לא להרגו, אלא לזרקו לבור: “וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו” (בר’ לז,כא-כב), אבל למרות שהשלכת יוסף לבור באה כתחליף לרציחתו, יהודה מדבר שוב על כך שהם הולכים להרוג אותו ומתנגד לכך, כביכול לא דיבר ראובן ולא הוחלט כבר לזרקו אל הבור, ומציע למכור את יוסף לישמעאלים: “וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו” (שם,כו-כז). בעוד מהמשך הדברים עולה שראובן הבין שדרישתו נקבלה ואך נתקיימה: “וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו. וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא” (שם,כט-ל).

ב) לאחר שהשליכו האחים את ראובן לבור וישבו לאכול לחם מספר הכתוב “וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה” (בר’ לז,כה), בעקבות הופעתם “וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו” (שם,כו-כז).
התיאור הבא המתבקש הוא שהאחים מכרו את יוסף לישמעאלים, ואכן כך כתוב לכאורה בפסוק כח: “(וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים) וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה”.
הקושי הבולט הוא כמובן מה פשר המילים “ויעברו אנשים מדינים סוחרים”. מה תפקידם כאן ולשם מה נכתבו? הסגרנו את המילים האלו בסוגריים כדי להבליט כמה מוזר ולא טבעי הוא מקומן כאן. אם לא היו נכתבות, היה לנו רצף מושלם עם הפסוק הקודם: “לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו […] וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף”. השלמה של תיאור זה נמצאת מאוחר יותר: “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה” (בר’ לט,א).

ג) אך כמובן גם אם היינו משמיטים תיבות אלו לא היינו פותרים את הבעיה שכן הפרק מסיים “וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים” (לז,לו). המדנים, אלו מן הסתם אותם מדינים¹.
פתאום ארבעת המילים דלעיל מקבלות משמעות, לא סתם עברו אותם מדינים סוחרים, הם אלו שמכרו אותו לפוטיפר במצרים. אך הקושי זועק: הרי ראינו תיאור ארוך של אורחת הישמעאלים הבאה מגלעד, יהודה מציע לאחיו למכור אותו, והם מסכימים ומוכרים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף והפסוק בתחילת פרק לט אף מאשר זאת: הישמעאלים הם שמכרו את יוסף לפוטיפר. ולנגד זה יש לנו את המדינים הסוחרים שצצים פתאום בפסוק כח, וסוף הפרק מציין שהם אלו שמכרו את יוסף לפוטיפר, והישמעאלים נעלמו פתאום.

ד) נאמר “וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים” (לז,לו), כבר כאן הוסבר מיהו פוטיפר, והנה שוב חוזר ההסבר: “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה” (לט,א). הסבר לפיו המדנים והישמעאלים הם אותה קבוצה לא פותרת את הבעיה.

ה) ישנם פסוקים המצביעים על כך שאחים לכאורה לא ידעו שיוסף נמכר. כך כשבמצרים אומר ראובן לאחיו: “וגם דמו הנה נדרש” (מב,כב) – הוא חשב שיוסף מת (נטרף). כמו כן, האחים בהיותם במצרים מכים על חטא ואומרים “אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על-כן באה אלינו הצרה הזאת” (מב,כא) – וכי זה היה עיקר החטא ולא עצם זה שהם מכרו אותו?! ולמעשה יוסף עצמו טוען שהוא נחטף למצרים (ולא שהוא נמכר ואז הורד למצרים) – “גנוב גונבתי מארץ העברים” (מ,טו). אבל מצד שני, כשיוסף מתגלה לאחיו הוא אומר להם שהם אלו שמכרו אותו – “אשר מכרתם אותי מצרימה […] כי מכרתם אותי הנה” (מה,ד-ה).

מכירת יוסף, ציור של קונסטנטין פלוויטסקי (1855)

ההסבר המקובל במחקר הוא שיש כאן שני מקורות שונים.
וכך מתחלק להבנתי הטקסט לשני מקורות (המקור המשני באדום):

בר’ לז:
יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.
יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.
יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.
כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.
כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.
כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו.
כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.
כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.
כה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ.
כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.
כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו.
ל וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא.
לא וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.
לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא.
לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.
לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.
לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
לו וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

בר’ לט
א וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

ואלו שני הסיפורים:

סיפור א: האחים חשבו להרוג את יוסף ולהשליך את גופתו לבור, ראובן מציע שלא יהרגו של יוסף אלא רק ישליכו אותו לבור, מתוך מחשבה לחזור ולהוציא את יוסף מן הבור. יוסף הגיע, הפשיטו האחים אותו מכתונת הפסים והשליכו אותו לבור והתיישבו לאכול לחם. בינתיים באו מדיינים סוחרים והוציאו את יוסף מהבור, חטפו אותו (מ,טו) והביאו אותו למצרים. לאחר מכן, שב ראובן אל הבור ומופתע שיוסף נעלם, הוא מבין שהוא נטרף – “וגם דמו הנה נדרש” (מב,כב), אז החליטו האחים לביים את טריפתו (כמו שהם תכננו לעשות מלכתחילה כשדיברו להרוג אותו), לקחו את כתונת הפסים והטבילו אותה בדם והביאו אותה ליעקב. בינתיים המדיינים שכבר ירדו למצרים, מכרו אותו לפוטיפר.
בסיפור זה הדמות המנהיגה היא ראובן. יוסף הושלך לבור והאחים כלל לא מכרו את יוסף אלא המדינים.

סיפור ב: האחים רצו להמית את יוסף כשראו אותו מרחוק. בינתיים הם שמו לב לאורחת ישמעאלים מתקרבת, אז הציע יהודה למכור את יוסף לישמעאלים במקום להרוג אותו, האחים מכרו את יוסף לישמעאלים ואז הישמעאלים מכרו אותו לפוטיפר.
בסיפור זה הדמות המנהיגה היא יהודה. האחים הם אלו שמכרו את יוסף, בסיפור זה אין בכלל בור (!).

ובתמצות: האם אחים מכרו את יוסף לישמעאלים והם לפוטיפר במצרים, או שהם רק השליכו אותו לבור ומדינים (שלא בידיעת האחים) הם שהוציאו חטפו ומכרו אותו לפוטיפר במצרים.

חלוקת המקורות ממשיכה גם בהמשך, בסיפור האחים במצרים והתגלות יוסף לאחים, גם שם ישנם את שני הדמויות המנהיגות ראובן (מב,כב ולז) ויהודה (מג,ג וח; מד,יד וטז ויח), וגם שם יש את שתי הגירסאות האם יוסף נמכר בידי אחיו או לא וכנ”ל. ועל כך בהזדמנות אחרת.

[רוב הדברים פורסמו על-ידי ידידי “ירוק11” ועל ידי בפורום ביקורת המקרא בהידפארק – 25/12/2009, ועתה בעריכה מחדש עם תוספת דברים]

1. אף שמצאנו “וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן” (בר’ כה,ב) מבני קטורה, מסתבר שכאן היינו הך, וכבר מצאנו כמה וכמה פעמים בספר משלי (כגון יח,יח; כא,ט) את הביטוי “מִדְיָנִים” כשהכוונה למדנים. ובמשלי ו,יד אנו מוצאים את שתי הצורות זו ליד זו כקרי וכתיב.