נאמר “וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל” (בר’ יד,יח-כ).
האל “עליון” מוכר לנו הן מהמקרא והן ממקורות חיצוניים, כך פילון מגבל מספר לנו שבפנתאון הכנעני, “עליון” היה אבי האל “שמים” וסבו של “אל”, ולמעשה אבי האלים כולם. במקרא גם כן הוא מתואר כאבי האלים, כך “אֲנִי-אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ” (תהל’ פב,ו-ז), וכפי שעולה מהתיאור של חלוקת העולם לנחלות לאלים השונים בידי האל עליון, כשעם ישראל נהיה נחלתו של האל “יהוה”: “בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי [אֵל] (יִשְׂרָאֵל)1. כִּי חֵלֶק יְהוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ” (דב’ לב,ח-ט). וראו גם ישע’ (יד,יב-טו) על “הילל בן שחר” הרוצה להדמות לאל “עליון”.
בתשובתו של אברהם למלכי צדק הוא אינו מזכיר כמותו את “אל עליון” אלא – “וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ” (שם,כב). כלומר, יש כאן זיהוי של “אל עליון” עם “יהוה”.
והנה המילה “יהוה” חסרה בכל עדי הנוסח האחרים מחוץ לנוסח-המסורה2, מה שמעלה את החשד שמילה זו נוספה כ”תיקון סופרים” כדי לזהות את “אל עליון” עם “יהוה”. ואכן בנוסח השומרוני בא “תיקון” דומה אחר “אל האלהים אל עליון”, כלומר “האלהים” הידוע והמוכר – אלהי ישראל.
כלומר, אברהם גם הוא נשבע בשמו של האל הכנעני הראשי?
כך עולה מהקטע הזה, אם אכן יש כאן תיקון סופרים.
למעשה, השלב הזה שאלוהי ישראל עדיין אינו אוניברסלי אלא אל לאומי בלבד, נמצא בכמה וכמה מקומות במקרא (זה למעשה הרעיון במקור שעומד מאחורי ׳העם הנבחר׳). במקרא גם, כפי שציינתי, “עליון” הוא בכיר יותר מאלוהי ישראל הלאומי. כך שגם אם לצורך הענין אברהם ועם ישראל האמינו ועבדו רשמית רק את האל הלאומי, עדיין האמינו בקיומו של “עליון”, גם אם לכאורה לא היה עבורו פולחן מוגדר בישראל.