בס’ שמות מפורטות כידוע עשר מכות, בהן הוכתה מצרים ע”פ התנ”ך בימי שעבוד ישראל במצרים. 1) דם, 2) צפרדע, 3) כנים, 4) ערוב, 5) דבר, 6) שחין, 7) ברד, 8) ארבה, 9) חושך, 10) בכורות.
אולם ישנו פסוק תמוה המופיע לאחר המכה השישית – מכת “שחין”, בו נשמעת התעלמות מקיומו של מכת “שחין”:
נאמר “כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ” (שמות ט,טו). הפסוק מופיע באזהרה לבואה של המכה הבאה – מכת “ברד”, ובמקום להזכיר את המכה שהיתה “שחין”, נזכרת המכה שלפניה “דבר” כביכול היתה זו עתה.
יתכן ואולי מכת “שחין” לא היתה כתובה במקור, והינה תוספת מאוחרת להשלים את מספר המכות לעשר. אם נכונה ההשערה הזו, יתכן שהכותב המוסיף התבסס על הנאמר: “יככה יהוה בשחין מצרים ובעפלים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא” (דברים כח,כז). למרות שאין הכרח שפסוק זה מדבר על מכה של שחין שהיתה במצרים במסגרת המכות הידועות, אלא אולי על סוג מסוים של שחין שהיה מצוי בעיקר במצרים.
תיאור מכת שחין מתוך תנ”ך גוטנברג, 1411
המעניין הוא שבשני מזמורים בס’ תהלים בהן נזכרות ומתוארות המכות, המכה היחידה הנעדרת משני המזמורים היא מכת “שחין”. למרות שגם מכות אחרות הושמטו מהתיאורים במזמורים, אמנם בשכלול שני התיאורים יחד חסרה מכת “שחין”.
“אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען: ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון: ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם: ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה: יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל: ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים: ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים: יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר: ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם” (תהלים עח,מג-נא).
נזכרו כאן שבע מכות מתוך העשר המפורטות בס’ שמות: דם, צפרדע, ערוב, דבר, ברד, ארבה, בכורות. הושמטו שלש מכות: כנים, שחין, חושך.
“שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם: שלח חשך ויחשך ולא מרו את דברו: הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם: שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם: אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם: נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם: ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם: אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר: ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם: ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם” (תהלים קה,כז-לו).
כאן נזכרו שמונה מכות מכות העשר מס’ שמות: דם, צפרדע, כנים, ערב, ברד, ארבה, חושך, בכורות. הושמטו שתי מכות: דבר ושחין.
למרות שראיה מכרחת אין ממזמורים אלו שאכן מכת “שחין” הינה תוספת מאוחרת, שהלא אף מכות אחרות הושמטו. אבל עכ”פ אסמכתא בעלמא היא מכך שלא הוזכרה מכה זו באף אחת מהמזמורים.
במחקר הקטע של מכת שחין שייך לרובד הכוהני.
אולי משה איים על פרעה במכת דבר כי היא הייתה קטלנית יותר מהשחין.