ישנן שתי פרשיות של “מי מריבה” בתורה. האחת בס’ שמות (יז), והשניה בס’ במדבר (כ). הראשונה מסתיימת בטוב: משה הכה את הסלע ויצאו מים, ואילו השניה מסתיימת ברע: משה אכן הכה את הסלע, אך משהו שם נחשב לו חטא, והתחבטו הפרשנים מאוד מה היה חטאו, ובמיוחד מה היה חטאו של אהרן שלא נראה כי עשה שם דבר.
מה שמעניין הוא, שיש בין שתי הפרשיות ביטויים זהים ממש: המשפט “וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה” נמצא מילה במילה בשני המקומות (שמ’ יז,ב; במ’ כ,ג). כמו כן “וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יהוה” (שמ’ יז,ז), לעומת “הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהוה” (במ’ כ,יג). כמו כן “לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם” (שמ’ יז,ג) מול “וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם” (במ’ כ,ה).
האם זה אומר שיש כאן סיפור אחד המסופר פעמיים? ייתכן, אך אין כאן הוכחה גדולה. שכן אפשר לומר הפוך על הפוך: שהכותב מדגיש בכוונה שמות ועניינים זהים כדי לרמז על קשר בין שני המקרים.
מעניין הדבר שנראה שישנן במקרא עדויות לגרסאות שונות נוספות של שתי הפרשיות הללו.
לפי הכתוב לפנינו, בספור הראשון – העם היה החוטא, המקום נקרא “מסה ומריבה”. ואילו בסיפור השני – משה ואהרן הם החוטאים, והמקום נקרא “מי מריבה” או “מי מריבת קדש”.
והנה בברכות משה נאמר “וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה” (דב’ לג,ח). איזה נסיון היה ל”איש חסידך” ב”מסה” (הסיפור הראשון)?
משה מכה בסלע, ציור מאת פרנצ’סקו אוברטיני
מקום נוסף בו נראה שיש בילבול בין שני הסיפורים, ראו “וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם: וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם” (תהל’ קו,ל-לב).
כאן מדובר על הסיפור השני – “מי מריבה”, וכפי שעולה גם מסדר המאורעות (עיי”ש). וכאן מאשים המשורר את העם שהם “הקציפו” ומשה נענש (שלא נכנס לכנען) “בעבורם” – בגללם, בגלל חטאו של העם.
נראה איפוא שיש כאן בילבול עם הסיפור הראשון שם החטא הוא של העם. והלא משה נענש בגלל חטאו שלו כמסופר בסיפור השני ולא בגלל חטא העם מהסיפור הראשון, ראו “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם” (במ’ כ,יב).
גירסה נוספת, היא הנאמר “וַיְדַבְּרוּ בֵּאלֹהִים אָמְרוּ: הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר. הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ, הֲגַם-לֶחֶם יוּכַל תֵּת, אִם-יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ” (תהל’ עח,יט-כ). בפסוקים אלו הסדר הוא בהכרח הכאת הסלע במסה ומריבה ורק לאחריו סיפור השליו, בעוד בתורה הסדר הוא הפוך קודם השליו (שמ’ טז) ואילו סיפור המים במסה ומריבה אחריו (שמ יז).
ריבוי הגרסאות מצביע על כך שייתכן ובמקור היתה גירסה אחת לסיפור, ובמשך הדורות נוצרות ממנה מסורות שונות וגירסאות שונות. כשהכותב בתורה הביא שתי גירסאות לסיפור המתאימות לשני זמנים שונים במסע המדבר, כשהוא דואג לקשר ביניהם בקישורים סגנוניים כנ”ל.
פירוש ר’ יוסף בכור שור לבמדבר פרק כ
(ח) קח את המטה. להכות בסלע, לפי הנראה לי זהו מעשה שבויהי בשלח דכתיב ביה “והכית בצור ויצאו”2, אלא שלשם מספר איך פירנס הקדוש ברוך הוא את ישראל במן ושליו3 ומים במדבר, ואחר כך כתב כל אחד במקומו. ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו, דהתם כתיב “ויקרא שם המקום מסה ומריבה”4, ובזאת הברכה הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הקדוש ברוך הוא על משה ואהרן “אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה”5, אלמא דמעשה אחד הוא6. ואף בכאן כתב “הם מי מריבת קדש מדבר צין”7, והתם נמי כתב “ויסעו… ממדבר סין”8. ומה שלא פי’ כאן פי’ שם שאמר לו הקדוש ברוך הוא להכות בצור. וכן דרך פרשיות הרבה שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר כגון פרשת מרגלים דכתיב במשנה תורה שאמרו ישראל “נשלחה אנשים”9, ובשלח לך10 לא פירש וכן הרבה. ודברתם אל הסלע אל פני הסלע תדברו אל [בני] ישראל לעיניהם דבר שיהא נראה ונגלה לעיניהם, שתאמרו שאני נותן להם מים כמו שאמור במן “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים”11. וכמו שאמור בשליו “התקדשו למחר ואכלתם בשר”12, כמו כן תאמרו שאני נותן להם מים שבזאת יתקדש שמי וידעו כי מאתי יבאו להם מים. כשבאו לפני הסלע אמר להם משה
המעניין שמשה מנהל את עם ישראל במדבר ארבעים שנה, עם כל המריבות והקשיים, בידיעה שהוא לא ייכנס לארץ.