ויקיפדיה – ערך: מילה מנחה (בגרמנית: Leitwort) – היא מילה או שורש לשוני שמופעיהם המרובים בטקסט עשויים לרמז על משמעות נוספת החבויה בטקסט.
הנושא הזה מורכב, בעיקר כשמדברים על האפשרות של “מילה מנחה” הנזכרת מספר פעמים במספר מכוון.
עצם הרעיון של “מילה מנחה” הוא רעיון הגיוני, האומר שהכותב השתמש בקטע מסוים במילה (שורש) מסויימת בדווקא כדי להדגיש רעיון מסוים. קל יותר להצביע על מילה שכזו, בעיקר כשהכותב משתמש במילה לא מצויה, או במילה מצויה במספר פעמים רב.
ניתן בהחלט לקבל ש”מילה מנחה” שכזו יכולה להוות סימן לאחדותה של הפרשה הנידונה, לפחות כדי לשלול אפשרות להרכבת הפרשה ממספר מקורות. אבל עדיין ניתן לדבר על שינוי של העורך עצמו, שיתכן והוא עצמו היה ער ל”מילה המנחה” והשתמש בה בשינוי שעשה. בכל מקרה יש לדון בכל מקרה לגופו, ולא ניתן לדבר על כך באופן גורף לשני הצדדים.
אבל לגבי “מילה מנחה” במספר מכוון של איזכורים, זה דבר הרבה יותר בעייתי. כי בעוד הרעיון של “מילה מנחה” לכשעצמו הינו בגדר “פשט”, רק ששמים לב אליה בקריאה עיונית. התייחסות למספר הפעמים בו המילה הנזכרת בפרשה, אינה בגדר “פשט” כלל וכלל, אלא “רמז” גמור (ולעיתים גם בגדר “סוד”).
ורמזים אינם נמצאים בדרך כלל אלא למי שמחפש אותם, וגם אז הם אינם נמצאים באופן שיטתי. ולכאורה בשביל שנוכל להתייחס למספר האיזכורים כסימן לאחדות, זו חייבת להיות מילה שאני יכול לשער מראש שתהיה “מילה מנחה”, ועוד שאוכל לשער שתופיע במספר מסוים מונח מראש.
ואתן דוגמה לבחון את העניין, פרשת ציווי עשיית המנורה בפר’ תרומה. מילה שניתן לשער שתהיה “מילה מנחה” היא המילה “מנורה” על הטיותיה, וניתן גם לשער שתופיע 7 פעמים. והנה אכן בקטע זה המילה “מנורה” מופיעה 7 פעמים!
ראה “וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ: וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר: כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה” (שמ’ כה,לא-לט).
לכאורה אחרי שמצאנו כך בציווי על עשיית המנורה, ניתן לשער שגם בפרשת עשיית המנורה המילה “מנורה” תופיע 7 פעמים. אך שם היא מופיעה רק 6 פעמים!
ראה “וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ: וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ: וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה: כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר: כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ” (שמ’ לז,יז-כד).
אך גם למספר 6 בהקשר למנורה ניתן לייחס משמעות, שכן בניגוד לשמה בעברית, היא אינה “מנורת שבעת הקנים”, אלא “מנורת ששת הקנים”. שכן המנורה היא רק הקנה האמצעי, וממנה – מה”מנורה” – “ששה קנים יוצאים מצדיה”.
אבל אז ניתן לשאול למה כאן 6 ושם 7? האם זה לא רק סתם מקרי? בפרט שהרי הניסוח של הקטע על עשיית המנורה מנוסח מילה במילה כמעט בהתאם לקטע על הציווי, וגם המיקומים של המילה “מנורה” שווים, חוץ מהאיזכור האחרון השביעי שנזכר רק בציווי ולא בעשייה (במקום “מן המנורה” כתוב “ממנה”).
האם זה לא הופך את כל הנושא לניחושים? האם זה לא מסוג הרמזים שהמשמעות ניתנת לו רק לאחר מציאתו?
הרי אם המילה “מנורה” היתה נזכרת 8 פעמים, כבר היה מי שאומר שאולי זה מרמז על חנוכה…
בקיצור, “מילה מנחה” פשוטה שהיא בעצם עדיין “פשט”, ניתן להתייחס אליה ברצינות (רעיון שכבר הוכח ע”י בובר ואחרים), וכמובן שצריך לדון בה בכל מקרה לגופו. במילים אחרות, הגיוני שהכותב השתמש ב”מילה מנחה” כדי להעביר משמעות שניתן לשים לב אליה רק בקריאה עיונית בדרך כלל.
אבל להניח שהכותב משתמש ב”מילה מנחה” במספר פעמים מכוון, כדי שמספר האיזכורים יהוה את המשמעות הסמויה, לדעתי זה דבר שכדי להתייחס אליו ברצינות צריך להוכיח את קיומו באופן שיטתי, ועל פי כללים ידועים מראש שיוכלו להוות אבן בוחן (כי לאחר מציאת המספר כמעט תמיד נוכל לתת לו משמעות כלשהי בדיעבד).