נאמר “וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל” (בר’ יד,יח-כ). המשך…
לאורך ספר דברים מכונה נאומו של משה בספר תמיד – “התורה” (דב’ א,ה; ד,ח ומד; יז,יח ויט; כז,ג וח). אך משום מה מפרק כח – פרשת הברכות והקללות – ואילך (דב’ כח,נח וסא; כט,יט וכ וכו; ל,י) “התורה” נזכרת כמי שכתובה כבר על ספר ומכונה “ספר התורה” – כינוי שלא נזכר קודם לכן: “אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה” (נח), “גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (סא) ועוד.
מדוע השינוי הזה לפתע? מתי הפכה “התורה” של משה לכתובה על ספר? בפרט שכתיבת התורה בידי משה נזכרת רק מאוחר יותר: “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (לא,ט), “וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם” (שם,כד). המשך…
לקובץ החוקים של ספר דברים (יב,א – כו,טו) ישנן שתי הקדמות כידוע. אחת מתחילת הספר ועד ד,מד, והשניה משם ואילך עד יא,לב. בשתי ההקדמות הכותב מדגיש שוב ושוב כי מטרתו היא להציג את ה”חוקים”.
ונשאלת השאלה, מה טעם ראה הכותב לכתוב שתי הקדמות לקובץ החוקים של ס’ דברים בזה אחר זה?