לקובץ החוקים של ספר דברים (יב,א – כו,טו) ישנן שתי הקדמות כידוע. אחת מתחילת הספר ועד ד,מד, והשניה משם ואילך עד יא,לב. בשתי ההקדמות הכותב מדגיש שוב ושוב כי מטרתו היא להציג את ה”חוקים”.
ונשאלת השאלה, מה טעם ראה הכותב לכתוב שתי הקדמות לקובץ החוקים של ס’ דברים בזה אחר זה?
בפסוקים הפותחים את ההקדמה השניה נאמר “אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ: מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן: וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה” (ד,מה-מט).
לכשנשווה בין פסוקים אלו להקדמה הראשונה הקודמת לה, נשים לב שפסוקים אלו חוזרים על דברים שכבר נאמרו וסופרו קודם לכן.
“אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה” (א,א).
“דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם: אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי” (א,ג-ד).
“מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ” (ב,לו).
“וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן” (ג,ח).
יש לשים לב גם איך הכותב מדגיש פעמיים שהיה זה “בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם” (ד,מה ומו), כביכול לא ידענו מתחילת הספר שאנו עומדים במאורעות שלאחר יציאת מצרים. ובכלל הוא מתחיל שוב בלהציג את המקום בו נאמרו הדברים, ושוב מזכיר שהוא הולך להציג את החוקים והמשפטים.
דוגמה נוספת היא הזכרת מעמד מתן-תורה פעמיים, גם בסוף ההקדמה הראשונה וגם בתחילת ההקדמה השניה, כולל חזרה על פרטים שכבר נאמרו אך במרחק פסוקים ספורים זה מזה.
בהקדמה השניה לאחר ציטוט עשרת-הדברות נאמר “אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי: וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי: וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי” (ה,יט-כג).
דברים דומים נזכרים גם בסוף ההקדמה הראשונה:
“מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ” (ד,לו).
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים” (ד,יב-יג).
“הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי” (ד,לג).
כבר מתוך נקודות השוואה אלו, ניתן להניח ששתי ההקדמות נכתבו בנפרד, ולא ברצף אחד. כלומר, שככל הנראה לא נכתבו שתי ההקדמות הללו ברצף אחד כהקדמה אחת ארוכה, אלא בתחילה עמדה כל אחת מהן במגילה נפרדת, והעורך הוא זה שכנראה סידרן בזו אחר זו.
אין בכך להסיק שמדובר שתי אסכולות שונות וכדומה, ותעיד על כך השפה הדומה שבשתיהן. אלא מדובר כנראה בשתי גירסאות של “תורת משה” (הכינוי מקראי לס’ דברים) שנכתבו, ומאוחר יותר אוחדו על ידי העורך.
שתי הקדמות = שני קבצי חוקים?
הנה ראיתי שפרופ’ מנחם הרן (האסופה המקראית ח”ב עמ’ 58-55) מוסיף נקודה חשובה להנחה זו, ולפיה ההקדמה הראשונה אינה רק הקדמה, אלא היא כוללת גם חתימה. כלומר, במגילה המקורית בה היתה כתובה ההקדמה הראשונה, לאחריה היה קובץ חוקים, בדומה להקדמה השניה שלאחריה קובץ חוקים (יב,א – כו,טו).
הוא משער שהחוקים שהיו לאחר ההקדמה הראשונה, הועברו חלקם אל תוך קובץ החוקים שלאחר ההקדמה השניה (וזה אולי פשר קובץ החוקים הגדול כל כך בהשוואה לקבצי חוקים אחרים בתורה). ולאחר שהועבר מהחוקים שבקובץ הראשון אל תוך השני, נותר מהקובץ הראשון הקדמה וגם סיומת – חתימה.
בקריאה של ההקדמה הראשונה הכותב מכין את הקורא לקראת החוקים שהוא הולך להציג, ומעלה את סף ההתרגשות לכך. ולפתע, הוא מתייחס לחוקים כביכול כבר הציג אותם.
ראה “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם: לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם” (ד,א-ד).
דברים אלו הינם לכאורה הקדמה להצגת החוקים עליהם מדבר הכותב, שמיד לאחר מכן הוא אמור להציגם. אבל מהמשך הדברים עולה הרושם שהחוקים אותם הוא הולך להציג, כביכול כבר הוצגו.
ראה “רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו: וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם” (ד,ה-ח).
הדברים הללו מתאימים יותר לחתימה לקובץ חוקים, ובפרט שכן אומר הכותב “לימדתי אתכם חקים ומשפטים” בלשון עבר, והשווה לדברים שנאמרו בקטע הקודם – “אשר אנכי מלמד אתכם”. (אפשר אמנם לפרש את “למדתי” גם בלשון הווה, אבל לצד זה ישנה את הכפילות פסוקים בודדים לפני כן שם נאמר כבר שמשה “מלמד”).
סיוע שרוצה הרן להביא לדבריו, הוא מוצא בכך שלא רק בהקדמה הראשונה לקובץ החוקים נאמר “לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם” (ד,ב).
ציווי כזה חוזר שוב בקובץ החוקים שלאחר ההקדמה השניה: “אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ” (יג,א).
יש בכך לדבריו שהיו כאן בתחילה שני קבצי חוקים נפרדים, ולכן החוק הזה חוזר על עצמו.
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 20/11/2010]
יש לשים לב לעניין נוסף הנזכר כאן בלשון עבר – “הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ” (דב’ ד,כו), מה שמכווין כפי הנראה לשירת האזינו – “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי-פִי” (דב’ לב,א). לעומת ההקדמה לכך הכתובה בלשון עתיד – “הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ” (דב’ לא,כח. וראה כאן לענין דב’ ל,יט). זו ראיה נוספת לטענת הרן שישנה כאן חתימה לקובץ חוקים.
[תוספת – 06/10/2022]
בעניין זה מעניינות ההקבלות בין קטע החתימה הנ”ל (ע”פ הרן), לבין החתימה השניה של ס’ דברים:
א) “וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן” (דב’ ד,כה-כו).
“וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים–וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ” (דב’ ל,יז-יט).
ב) “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: בַּצַּר לְךָ–וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ” (דב’ ד,כט-ל).
“וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ” (דב’ ל,א-ב).
ובכלל, בשתי החתימות המגמה היא דומה: אזהרה מפני האלילות ומן התוצאה שלה – הגלות, ונבואה בדבר הגאולה מהגלות בעקבות תשובה.
יש תוספות עריכה ברורות ברוב חלקי התנ”ך, שכוללים הקדמות ואחרית דבר שמאוחרים מהטקסט עצמו. למשל המשפט האחרון ב’אשת חיל’ (שמבטל את כל מה שנאמר לפני); הסיום של מגילת רות, או שורת הפתיחה של ‘שיר השירים’.
לרוב ניתן לאתר אותם ע”י המידע שמצורף בהם, שמקשר עם חלקים אחרים ונועד להסביר שמות ומושגים, ואינו שייך לסיפור כלל (או מהותי להבנה שלו).
יתכן מאוד שהם נכתבו במקור בכתב שונה, כמו שניתן לראות בכמה ממגילות ים המלח, כמו הערות שוליים לטקסט, ובהעתקה מאוחרת הוכנסו אליו כחלק לגיטימי.
נדמה לי שלמנחם הרן שהוזכר, או מומחה אחר מתקופתו, יש עבודה אקדמית (דוקטורט או תואר שני) שהביאה דוגמאות לתוספות העריכה האלה. אליוט פרידמן ב’מי כתב את התנ”ך’ הביא כמה מהבולטות שבהן בטור נפרד בנספח לספר, עם פירוט החלוקה למקורות.