בפוסט אחר העליתי את ההשערה לפיה ייתכן והיה קיים נוסח קודם לנוסח “עשרת הדברות” הדויטרונומיסטי שלפנינו, נוסח קדם-דויטרונומיסטי. בפוסט זה אראה כי ניתן אולי לשחזר חלקים ממנו.
מלאכת השחזור היא כמובן השערתית ביותר, כך שלכל היותר ניתן לקבל רעיון כללי על חלקים כאלו ואחרים של נוסח קדם-דויטרונומיסטי אפשרי של “עשרת הדברות”.
א) “אנכי יהוה אלהיך”
דומני כי דווקא את קטע הפתיחה קל יותר לשחזר, בגלל שככל הנראה ניתן להצביע על עקבות שלו בכמה מקומות במקרא.
בפוסט הנ”ל עמדתי על השוואה לקטע מזמורי:
“לֹא-יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (תהל’ פא,י-יא) = “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי: […] לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם” (שמ’ כ,ב-ד).
ניתן להבנתי לשחזר את הגירסה הקדם-דויטרונומיסטית לדברה הראשונה כך: “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” כפי שהוא נזכר במזמור, אפשר גם “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”.
ישנם במקרא באופן כללי שני מטבעות לשון הנזכרים באזכורי יציאת מצרים:
א) שהאל הוציא את ישראל ממצרים (שמ’ ו,יג, כו; ז,ד; יב,יז, מא, מב, נא; טז,א, ו, לב; יט,א; כ,ב, ועוד עשרות דוגמאות).
ב) שהאל העלה את ישראל ממצרים (שמ’ יג,יח; יז,ג; לב,א, ד, ז, ח, כג; לג,א; ויק’ יא,מה; במ’ טז,יג; כ,ה; כא,ה; לב,יא; דב’ כ,א; יהו’ כד,יז; שופ’ ב,א; ו,ח, יג; יא,יג, טז; יט,ל; שמ”א ח,ח; י,יח; יב,ו; טו,ב, ו; שמ”ב ז,ו; מל”א יב,כח; מל”ב יז,ז, לו; ישע’ יא,טז; ירמ’ ב,ו; יא,ז; טז,יד; כג,ז; הו’ ב,יז; יב,יד; עמ’ ב,י; ג,א; ט,ז; מי’ ו,ד; תהל’ פא,יא; נחמ’ ט,יח).
השימוש במטבע הלשון ‘העלה’ המובא במזמור כמקבילה של הדברות שלפנינו, משתקף לכאורה מקטע קדם-דויטרונומיסטי אחר בתורה והן אולי מספרי מקרא אחרים:
א) בסיפור חטא העגל הקדם-דויטרונומיסטי נאמר “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמ’ לב,ז-ח).
סביר להניח שנוסח הכרזת העם על אלוהות העגל בא להזכיר את הכרזת האל ב”עשרת הדברות”, ומכאן נוסח דומה להנ”ל.
ב) מקבילה דיי דומה לדברה זו יש גם במקור הכוהני בהכרזה של האל: “כִּי אֲנִי יְהֹוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים” (ויק’ יא,מה).
ג) במקבילה אחרת ל”עשרת הדברות”, אצל הנביא הושע הנוסח הוא כך: “וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (הו’ יב, י; יג,ד). הנוסח שלפנינו נראה לכאורה קצת מחוספס, אך מתרגום השבעים עולה לכאורה נוסח עברי דומה לזה ששיערנו לעיל: “וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”, ייתכן וזה משקף את הנוסח המקורי של דברי הושע.
ב) “אל קנא”
בספר הברית הקטן ישנו קטע הדומה בתוכנו לאחת הדברות:
“כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת-אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא” (שמ’ לד,יג-יד) = “לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי” (שמ’ כ,ג-ה).
ייתכן שהפסוק בסה”ב הקטן מזכיר את הדברה בנוסח הקדם-דויטרונומיסטי האפשרי שלה: “לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא”, מה שנותן יותר טעם לניסוח “כי לא תשתחוה […]” שמשתמע כסיבה לציווי הקודם על ניתוץ המזבחות וכו’, כך שהדברה “לא תשתחווה לאל אחר” מוצגת כסיבה.
ג) “ששת ימים תעבוד”
בסה”ב ישנו פסוק נוסף הדומה בתוכנו לאחת הדברות ע”פ הנוסח של ס’ דברים:
“שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ וְהַגֵּר” (שמ’ כג,יב) = “שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת” (דב’ ה,יא-יד).
לא ניתן להתעלם מכך שהפסוק בסה”ב כולל את התוכן העיקרי של הדברה על השבת ע”פ ס”ד, מה שמוביל להשערה סבירה שהפסוק בסה”ב משקף את הנוסח של הדברה בגירסה הקדם-דויטרונומיסטית, כשהנוסח הדויטרונומיסטי מנסח את הדברה בהרחבה כדרכו בכמה מקומות.
יש לציין שבסה”ב הקטן הנוסח שונה ואינו כולל את טעם ציווי השבת, אך נוסחו דומה מעט יותר לנוסח הדברה שלפנינו. ראו “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת” (שמ’ לד,כא). “תעבוד” במקום “תעשה מעשיך”.