על זמן חיבורה של מגילת רות כתבו כבר רבים וטובים, מהם הקדימוה לימי בית ראשון, ומהם איחרוה לימי בית שני.
ננסה תחילה לתארך את זמנה של המגילה ע”פ לשונה:
“פלוני אלמוני” (ד,א) = שמואל (א’ כא,ג), ומלכים (ב’ ו,ח)
“לפנים בישראל” (ד,ז) = שמואל (א’ ט,ט)
“כה יעשה … וכה יוסיף” (א,יז) = שמואל (א’ ג,יז, ויד,מד, וכ,יג, וכה,כב. וב’ ג,ט ולה, ויט,יד), מלכים (א’ ב,כג, ויט,ב, וכ,י. וב’ ו,לא)
“יעש יהוה עמכם חסד” (א,ח) = שמואל (ב’ ב,ו)
“ותהם כל העיר” (א,יט) = “ותהם הארץ” שמואל (א’ ד,ה), “ותהם הקריה” מלכים (א’ א,מה)
“יהוה עמכם” (ב,ד) = “יהוה עמך” שופטים (ו,יב), “יהוה עמו” דבה”י (א’ ט,כ)
“גשי הלום” (ב,יד) = “גשו הלום” שמואל (א’ יד,לח)
“בלט” (ג,ז) = “בלאט” שופטים (ד,כא), “בלט” שמואל (א’ יח,כב, וכד,ה)
“ברוך הוא ליהוה” (ב,כ), “ברוכה את ליהוה” (ג,י) = “ברוך X ליהוה” שופטים (יז,ב), שמואל (א’ טו,יג, כג,כא. ב’ ב,ה) תהלים (קטו,טו)
“בית לחם יהודה” (א,א וב) = שופטים (יז,ז וח וט, ויט,א וב ויח), שמואל (א’ יז,יב)
“אפרתים מבית לחם יהודה” (א,ב) = “אפרתי הזה מבית לחם יהודה” שמואל (א’ יז,יב)
“טובה לך משבעה בנים” (ד,טו) = “טוב לך מעשרה בנים” שמואל (א’ א,ח)
מתוך רשימת ההשוואות, נמצא כי מגילת רות דומה בלשונה ובביטויה לספרים שופטים, שמואל ומלכים (שופ’ ושמו’ נכתבו במאה ה-8 לפנה”ס לכל המוקדם), ולמעשה בעיקר לס’ שמואל. כך שמצד לשונה של המגילה, אין סיבה לאחר את זמן חיבורה לימי בית שני.
פרופ’ אלכסנדר רופא בספרו “מבוא לספרות המקרא” (עמ’ 193-191), מסכם את המניעים לדעתו דווקא כן לאחר את זמן חיבורה של המגילה לתקופת בית שני. אתייחס רק לטענה אחת מדבריו.
בסוף המגילה ישנה רשימת יחס, “ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון […] וישי הוליד את דוד” (ד,יח-כב). רופא טוען שרשימת היחס הינה חלק אינטגרלי ממבנה הסיפור, והיא המשך של הנאמר קודם לכן “ויהי ביתך כבית פרץ …” (ד,יב). לטענתו אם הרשימה הינה הוספה מאוחרת למגילה, סביר שהיתה פותחת ביהודה ולא בפרץ.
לדבריו הרשימה נראית כלקוחה מרשימת היחס של יהודה בדבה”י (א’ ב,ה-טו), מכיון ששתי הרשימות מנוסחות במבנה של ‘פלוני הוליד את אלמוני’. מבנה המאפיין לטענתו את ס”כ (שלשיטתו הינה מימי בית שני).
לדעתי לא נראה לי שיש ממש בדבריו אלו. שכן זה שהרשימה פותחת בפרץ ולא ביהודה, היא כנראה מפני הזכרת פרץ קודם לכן וכדבריו. ולמה שלא ירצה סופר מאוחר להראות את הקשר בין פרץ לדוד, ולכן התחיל בפרץ? וכמו כן לא ראיתי הכרח לומר שמבנה ‘הוליד את’ מאפיין דווקא את ס”כ.
כך שבהחלט ניתן להניח שרשימת היחס שבסוף המגילה הינה תוספת מאוחרת מימי דבה”י, ואינה חלק אינטגרלי מהמגילה כדברי רופא. וזה גם יהווה הסבר פשוט להכפלת ייחוסו של דוד: “ותקראנה שמו ועובד הוא אבי ישי אבי דוד” (ד,יז), ומיד לאחר מכן “ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון … וישי הוליד את דוד” (ד,יח-כב).
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 14/5/2010]
להבנתי, ניתן לעתים באמצעות השינויים המתבטאים ב”קרי וכתיב”, ללמוד על זמנו של הספר המקראי הנדון.
ולענייננו, ישנה צורת כתיב עתיקה במגילת רות, ה’מתוקנת’ באמצעות ה”קרי”:
“וְשַׂמְתְּ (שמלתך) [שִׂמְלֹתַיִךְ] עָלַיִךְ (וירדתי) [וְיָרַדְתְּ] הַגֹּרֶן” (רות ג,ג).
“וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו (ושכבתי) [וְשָׁכָבְתְּ]” (שם ג,ד).
צורת כתיב קדומה זו רווחת הרבה במקרא, להלן מספר דוגמאות:
“מַה יֶּשׁ (לכי) [לָךְ] בַּבָּיִת” (מל”ב ד,ב).
“(ואתי) [וְאַתְּ] אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי” (שופ’ יז,ב).
“אֹכֶלֶת אָדָם (אתי) [אָתְּ] וּמְשַׁכֶּלֶת (גויך) [גּוֹיַיִךְ] הָיִית” (יחז’ לו,יג).
“מַדּוּעַ (אתי) [אַתְּ] (הלכתי) [הֹלֶכֶת] אֵלָיו הַיּוֹם” (מל”ב ד,כג).
אך המעניין הוא, שהספרים הכי מאוחרים המשתמשים בצורת כתיב עתיקה זו, הם איכה ויחזקאל. כשבספרים המאוחרים יותר, כל ספרי בית-שני, אין זכר לצורה קדומה זו.
יש בכך לעזור בשאלה הידועה במחקר לגבי זמן חיבורה של מגילת רות, מכיון שצורה זו נפוצה בספרי בית-ראשון וגלות-בבל, אך מאידך אין לה זכר בספרי בית-שני כלל. א”כ הזמן הכי מאוחר שסביר שמגילת רות נכתבה, הוא גלות-בבל ולא בית-שני.
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 21/5/2012]
עברית מקראית מאוחרת במגילת רות
לעיל הבאתי רשימה של השוואות, המראה שללשון המגילה דמיון רב לסגנונו של ס’ שמואל וכן שופטים ומלכים, מה שמהווה סיבה טובה להקדים את זמן חיבורה של המגילה לבי”ר.
כעת אביא רשימה המראה דווקא השפעה של העברית המקראית המאוחרת – זו שדוברה מימי שיבת ציון ואילך – במגילה.
א) “מרגלות” (ג,ד וז וח ויד) = דניאל (י,ו)
ב) “לְקַיֵּם” (ד,ז), במקום ‘להקים’ = יחזקאל (יג,ו), אסתר (ט,כא וכז וכט ולא ולב), נחמיה (ה,יג), תהלים (קיט,כח וקו), דניאל (ו,ח)
ג) ‘שלף נעל’ (ד,ז וח), במקום ‘חלץ נעל’ = תרגום יונתן (דב’ כה,ט-י)
ד) ‘שבר‘ (א,יג), מלשון צפייה ותקווה = ישעיה (לח,יח), תהלים (קד,כז; קמה,טו; קיט,קטז וקסו; קמו,ה), אסתר (ט,א)
אין בדוגמאות אלו (ואולי עוד כמה דוגמאות בודדות נוספות) לשנות את התמונה שעלתה לעיל מההשוואות לשופטים, שמואל ומלכים, לפיה המגילה התחברה בימי בי”ר.
אבל יש בדוגמאות אלו להראות שהספר עבר עריכה מאוחרת בימי בי”ש, אז הכניסו ‘הערה’ כמו “וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאוּלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל” (ד,ז), וקטע כמו ייחוסו של דוד בסוף המגילה כנ”ל, ואולי אף ‘תיקנו’ והחליפו פה ושם מילים פחות מובנות לבני התקופה.
יפה מאוד!!
אחד הטיעונים המרכזיים הוא לגבי הפולמוס בנוגע לנשים הנוכריות והקבלה שלהן. כאשר רוצים לטעון על כתיבת המגילה לימי בית ראשון, לא ניתן להתעלם מהנושא זה, לדעתי.
צריך לתת את הדין לתוכן בכדי לחזק את הטענה. שימוש לשוני מצד המחבר על מנת לתאר את החיבור כמוקדם – “ויהי בימי שפוט השופטים” – זו טכניקה הניתנת לגישור בין פערי הזמן. אכן, לאור המאמר, כנראה שהמחבר או אולי העורך אכן עשה עבודה טובה בשימוש הקרי והכתיב; לגבי המילים עצמן, זה פחות מתוחכם ואין למחבר/סופר ברירה אלא לעשות שימוש במילים מימי בית ראשון בכדי להצליח ולהיכנס לקאנון.
הסבר לשוני לביסוס הטענה הוא נחוץ, אך לא מספיק בכדי לקבוע הנחה לגבי זמין הכתיבה.
כמו כן, אם הוא נכתב בימי בית ראשון, חסר בנימוק מדוע דווקא בימי בית ראשון – מה הוא המושב בחיים של המחברים וכו’
תודה על המאמר המעניין, אשמח לתגובה בחזרה 🙂
אם המגילה היתה אנטי-התבוללות, זה היה טיעון חזק לאיחורה לימי בית-שני. אבל במקרה הזה, למרות שהמחבר אינו רואה בעיה עם התבוללות, לא הייתי אומר שזה הנושא של המגילה. נושא המגילה הוא בעיקר ה”יבום”, במידה מסויימת גם יחוסו של דוד, אבל לא הנשים הנכריות.
אם המגילה עברה עריכה מאוחרת לא היה מן הראוי שהכתיב יתוקן?
תלוי מה היה לשוב לעורך. נראה שמה שהיה חשוב לו הוא להחליף מילים עתיקות במונחים “עדכניים” יותר, ואולי נושא הכתיב כלל לא הטריד אותו.