סדר האותיות: “ס-ע-פ-צ” או “ס-פ-ע-צ”?

בתנ”ך ישנם כמה פרקי שירה ומזמורים המסודרים לפי סדר הא”ב – אקרוסטיכון, בכמה מהם סדר האותיות שונה מהסדר המקובל. ישנם גם מקרים בהם הסדר הוא דווקא לפי המקובל, אבל יש בהם חשד שמישהו “תיקן” את הסדר ושינה את סדר הפסוקים.

אחד מהם הוא מזמור ל”ד בתהלים.
בתוך מזמור זה ישנו קטע כזה:
(יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:
(טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
(טז) עֵינֵי יְהוָה אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם:
(יז) פְּנֵי יְהוָה בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:
(יח) צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם:
(יט) קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ:

לכאורה ישנה אי הבנה במשמעות פסוק יח “צעקו ויהוה שמע”, מי הם הצועקים, הצדיקים או עושי הרע? המעיין בדברי הפרשנים לסוגיהם, יראה שנתחבטו בזה מאוד ¹. גם לא ממש מובן למה לאחר שעבר המשורר מהנושא של עשיית טוב ורע לנושא של עזרת האל לנדכאים, חוזר לפתע לנושא הקודם.

וראיתי בספרו המצוין של פרופ’ אלכסנדר רופא “מבוא לספרות המקרא” (עמ’ 317) פתרון מעניין לנקודה זו. הוא מביא שסדר הא”ב המקובל בתנ”ך הוא “ס-ע-פ-צ” (ראה תהלים כה וקיא, קיב, קיט. ומשלי לא,י-לא. ואיכה א), אך קיים בתנ”ך גם סדר אחר לאותיות אלו – “ס-פ-ע-צ” (כך הוא באיכה פרקים ב’ ג’ וד’, וכן במשלי לא,י-לא ע”פ תרגום השבעים).
גם ברישומי א”ב בכתב פרוטו-כנעני על אוסטרקונים מ’עזבת צרטה’, הסדר הוא “ס-פ-ע-צ”.
על סמך מקורות אלו, רוצה רופא לומר שמזמור ל”ד היה מסודר במקור ע”פ סדר האותיות “ס-פ-ע-צ”, ועורך מאוחר שיתכן שלא הכיר את השיטה השניה לסדר האותיות, הפך את סדר הפסוקים ע”פ הסדר המקובל יותר בתנ”ך – “ס-ע-פ-צ”.

כתובת עזבת צרטה

ואכן כשהופכים את סדר הפסוקים, הדברים פשוטים וברורים יותר:
(טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
(יז) פְּנֵי יְהוָה בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם:
(טז) עֵינֵי יְהוָה אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם:
(יח) צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם:

פסוק “פני יהוה בעושי רע” חותם את נושא עשיית טוב ורע, ופסוק “עיני יהוה אל צדיקים” פותח את הנושא החדש. עתה ברור גם שהצועקים בנאמר “צעקו ויהוה שמע” הם הצדיקים. המעיין גם בפסוקים האחרים במזמור יראה חלוקה ברורה של נושאים, ועתה לאחר סידור פסוקים טז ויז על מקומם, חלוקת הנושאים ברורה עוד יותר.

במגילת איכה כאמור, בפרקים ב-ד סדר האקרוסטיכון הוא פ-ע ולא ע-פ, בעוד פרק א הוא חריג שכן הסדר בו הוא ע-פ כמקובל. אך יש לציין שביריעה המכילה את פרק א’ שנמצאה בקומראן (4Q111), הסדר הוא פ-ע כשאר פרקי איכה (אם כי בנוסח אחר של הפסוק)!

יש לשים לך לכם שבנוסח המקובל שלפנינו הפסוק של האות פ’ לכאורה איננו מקורי.
יש לשים לב לכך שעד האות ל’ הקינה מדברת בגוף שלישי, ומהחצי השני ואילך הקינה עוברת לדבר בגוף ראשון, למעט האות פ’ שרק היא חורגת מסביבתה ועוברת לגוף שלישי.
כך שסביר לשער שמישהו טיפל בפסוק המקורי של האות פ’ והחליף את נוסחתו.

1. מעניין לציין שראב”ע מביא דעה כזו שה”צעקו” (יח) מתייחס אל ה”צדיקים” (טז). “צעקו – בשובם מרשעתם. ויש אומרים, כי זה הפסוק שב אל שועת הצדיקים. והנכון כאשר דברתי, והעד קרוב” (ראב”ע תהל’ לד,יח). ייתכן שאותם “יש אומרים” מסתמכים על הסדר החילופי לאותיות פ-ע, כנ”ל.