המעיין היטב בקרי וכתיב במקרא, ישים לב כי ככל הנראה רוב השינויים משקפים שינויים בצורות הכתיב של השפה העברית והארמית (או סתם טעויות כתיב).
ומעניין בהקשר זה אחד מהקרי וכתיב בשיה”ש, המשקף צורת כתיב קדומה לנקבה נוכחת: “קוּמִי (לכי) [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי-לָךְ” (שיה”ש ב,יג).
המשך…
נאמר “וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ” (בר’ כג,י-יא).
הפרשנים המסורתיים התקשו בפירוש הלשון הקשה “לא אדני שמעני” (ר’ רש”י, ראב”ע ורשב”ם), קושי הנובע מכך שהרי עפרון הסכים לתת את מה שביקש אברהם, ולכן המילה “לא” אינה מובנת.
על זמן חיבורה של מגילת רות כתבו כבר רבים וטובים, מהם הקדימוה לימי בית ראשון, ומהם איחרוה לימי בית שני.