מתי אירעה פרשיית יהודה ותמר?

בס’ בראשית ישנה רשימה של צאצאי יעקב שירדו עמו למצרים – “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו” (בר’ מו,ח). ברשימה נזכרים בין היתר נכדיו של יהודה, חצרון וחמול, בני בנו פרץ: “וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל” (יב).

הזכרתם של חצרון וחמול כמי שירדו עם יעקב למצרים מעוררים קושי, שכן פרץ וזרח היו אז, לפי הסיפור המקראי, תינוקות רכים. שכן על פי הסיפור על יהודה ובניו ותמר (בר’ לח) הוא אירע רק לאחר שנמכר יוסף למצרים, ומאז עד ירידת יעקב למצרים עברו 20 שנה. ובכדי שיספיקו ער ואונן להינשא לתמר, וגם שהיא תמתין עד שיגדל שלה ויעבור זמן שלא ניתן לה להינשא לו, וגם שיבוא יהודה על כלתו תמר ותלד את פרץ וזרח, כל זה בתוך כ-20 שנה הוא זמן דחוק מדי, ועוד לומר שהספיק פרץ ללדת שני בנים טרם ירידתו למצרים, זה כבר ממש לא יתכן בתוך 20 שנה.

אך למעשה, על סמך מה התבססה ההנחה שסיפור יהודה ובניו תמר החל רק לאחר מכירת יוסף? – על סמך הפסוק המובא לאחר מכירת יוסף האומר “וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וכו'” (לח,א). כלומר, פסוק המובא לאחר מכירת יוסף האומר “בעת ההיא” מובנו לכאורה שבא לספר על אירוע שקרה לאחר המכירה.
אך ישנה אפשרות לומר שהסיפור אודות יהודה ותמר אינו במקומו, כך שלמעשה המילים “ויהי בעת ההוא” איבדו את משמעותן המקורית.

הפרשן המסורתי אבן-עזרא אומר משהו אחר, לדבריו אין המשמעות של “בעת ההיא” בהכרח בכל מקום כפי מובנו הראשוני. ראה דבריו: “אין זאת העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו. וכמוהו ‘משם נסעו הגדגדה’. ‘בעת ההוא הבדיל ה’ את שבט הלוי’. ושבט הלוי נבחר בשנה השנית ונסעו אל גדגד בשנת הארבעים” (לח,א).
אך דבריו דחוקים, שכן בודאי גם הוא מסכים בפשטות ש”בעת ההיא” היא כפי מובנו הראשוני. ומה הכריח את הסופר לכתוב את המילים “ויהי בעת ההיא”? מה הבעיה לפתוח במילים הבאות מיד אחר כך “וירד יהודה מאת אחיו וכו'”?
מה גם שזה לא ממש פותר את הבעיה, שכן יהודה היה בעת מכירת יוסף כבן 20 (כיוון שיוסף היה בן 17), וכנראה לא נשא את בת שוע אשתו הראשונה אלא שנים בודדות קודם לכן.
גם הראיה שהביא אבן עזרא מכך שישנו מקרה בעייתי נוסף לכאורה, אינו מוכיח כלום. שכן שם כל הקטע ממנו בא להוכיח (דברים י,ו-ט) תקוע ללא משמעות על פי פשוטו של מקרא באמצע נאומו של משה (עיי”ש). ובסך הכל על פי דבריו יש להסיק כי יש לחלק את הקטע התקוע שם לשני קטעים נפרדים תקועים (י,ו-ז וח-ט).

מ”ד קאסוטו בא לפתור את הסתירה אודות חצרון וחמול, בהנחה שחצרון וחמול נולדו רק לאחר הירידה למצרים. לדבריו חצרון וחמול נחשבו כבניהם של ער ואונן, בגלל הייבום שעשה יהודה בשכבו עם תמר כלתו. ולכן בכלל שבעים יוצאי ירך יעקב יש למנות רק את ער ואונן ולא את חצרון וחמול, שלדבריו נולדו אכן רק מאוחר יותר במצרים. והסיבה שנמנו ער ואונן אף שכבר מתו, הוא בכדי שלא ימעט המספר מ-70, שהיה מספר טיפולוגי.
אך תירוצו הוא בעייתי, שכן בעוד נמנו בכלל ה-70 גם יוסף ובניו, שאמנם כבר היו במצרים ולא ירדו עם יעקב, אך מכל מקום כבר היו בחיים אז ושייך למנותם בכלל המניין של זמן הירידה למצרים. אבל ער ואונן מתו עוד לפני הירידה, וחצרון וחמול עדיין לא נולדו בשעת הירידה, ומה שייך למנות את אי מי מהזוגות הללו בכלל 70 יוצאי ירך יעקב “הבאים מצרימה”? מה גם שכדי להגיע ל-70, עדיין חסר אחד, ואין למעשה 70 יוצאי ירך יעקב.

יוצא איפוא, שסביר יותר להניח שהקטע אודות יהודה ובניו ותמר הוא ממקור אחר ושלא במקומו, והעורך שתחב כאן את הסיפור לא שם לבו לקשיים שזה מעורר.

אם כי ישנם חוקרים שהצביעו על דמיון בביטויים בקטע מסויים בין פרשת יהודה ותמר לפרשת מכירת יוסף, אך קשה להכריע במשמעות של דמיון זה לענייננו.

ראה “וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף” (לז,לב-לג).

והשווה:

“הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה: וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי” (לח,כה-כו).

בהקשר לעניינו מעניינים דברי קאסוטו הכותב “את קושייה של השאלה הרגישו חוקרי המקרא זה זמן רב, ומימיו של שפינוזה ואילך ראו בה אחת הטענות החזקות ביותר נגד אחדות ספר בראשית. שהרי ממש מן הנמנע הוא כי מתחת ידיו של מחבר אחד יצאו כתובים המכחישים זה את זה הכחשה בולטת שכזו”.

אפשרות אחרת שניתן לומר היא שמדובר במקור אחד ולא שניים, רק מדובר בסתירה פנימית שלא חישב הכותב. אפשרות שלישית – שרשימת היורדים למצרים הינה ממקור אחר, ויתכן שזו האפשרות הכי סבירה בסופו של דבר.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 8/12/2010, עם תיקוני נוסח]

נקודה היכולה לחזק את האפשרות לפיה סיפור יהודה ותמר הוא ממקור אחר, הוא מכך שישנה כאן לכאורה “חזרה מקשרת”.

סיפור מכירת יוסף נקטע במכירתו לפוטיפר, אז מסופר על יהודה ותמר, לאחר מכן חוזר הכתוב ליוסף בבית פוטיפר. והנה לפני שמספר הכתוב אודות יוסף בבית פוטיפר, הוא חוזר ומזכיר שיוסף נמכר לפוטיפר.
כך לפני סיפור יהודה ותמר נאמר

“וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים” (בר’ לז,לו)

ולאחר מכן נאמר

“וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה” (בר’ לט,א).

יש כאן לכאורה חזרה מקשרת לסיפור מכירת יוסף (ראה רש”י בר’ לט,א), אך יש לסייג שבעוד הפסוק אומר שה”מדנים” מכרו את יוסף לפוטיפר, הפסוק המקשר אומר שה”ישמעאלים” מכרוהו, אם כי ייתכן ש”מדנים” ו”ישמעאלים” הם שמות נרדפים (ר’ בר’ כה,ב).

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 16/1/2013, עם תיקוני נוסח]