נאמר “וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם: וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו” (בר’ לז,ד-ח).
המילים “ויוסיפו עוד שנא אתו” חוזרות בקטע פעמיים, אך הפעם הראשונה נראית תמוהה לכאורה. שכן פחות מתאימות מילים אלו טרם סופר תוכן החלום אלא לאחריו, ואכן מילים אלו נזכרות גם לאחר תוכן החלום.
עצם הכפילות גם היא תמוהה קצת, אבל עיקר הנקודה היא מיקום המשפט.
בקטע העוקב, ניתן לראות גם שמשפט דומה אכן גם ממוקם רק לאחר סיפור החלום:
ראה “וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר” (שם,ט-יא).
ייתכן שהמיקום הבעייתי לכאורה של האזכור הראשון של “ויוסיפו עוד שנא אתו”, נובע מהעתקה שגויה. אסמכתא לכך מתרגום-השבעים, שם אין למילים אלו תרגום במיקומן הנדון. ייתכן שכבר בנוסח העברי שעמד בפני המתרגם, מילים בעייתיות אלו היו חסרות (יתכן גם שהמתרגם עצמו התעלם ממילים אלו, בגלל הקושי הנ”ל).