מי הוא כהן? ומי הוא לוי?: פולמוס הכהונה – חלק א’

לאורך כל ס’ דברים החלוקה המעמדית בין כהונה ללויה אינה קיימת, כלומר אין הבדלה בין לויים “בני אהרן” שהם הכהנים, לבין לויים שאינם “בני אהרן” ולכן אינם כהנים אלא ‘לויים’. ס”ד אף משתמש בדרך כלל במונח “הכהנים הלויים”, מונח שמציג את הלויים והכהנים כזהות וישות אחת.
ראה “לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל … וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח … כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה” (דברים יח,א-ה). יש כאן זיהוי מוחלט בין הלוויים והכהנים, עד שהכהנים מוצגים כשבט בפני עצמו – “מכל שבטיך”.
בהמשך לפסוקים אלו ובאותו הקשר, נאמר “וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה: וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהוָה: חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת” (שם ו-ח).
פשטות הדברים היא שיש כאן חלוקה שונה בין כהן ללוי מכפי שמוכר לנו מהרובד הכוהני – ‘כהן’ הינו בסך הכל בן שבט לוי הבוחר לכהן במקדש. ולכן אומר שכל לוי שבא לשרת ולכהן במקדש, מקבל את אותם חלקים הנזכרים קודם לכן שמקבלים “הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח”.

ראה הנאמר “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (דברים לא,ט). ע”פ פסוק זה “הכהנים” הם נושאי הארון, בעוד שכידוע ע”פ מקורות אחרים “הלויים” הם הנושאים את הארון: “וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל: וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ” (במדבר ג,ל-לא).
ואף ס’ דברים ‘לכאורה’ סותר את עצמו ואומר: “בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דברים י,ח). וכן “וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה” (דברים לא,כה).
בס’ יהושע הדויטרונומיסטי אכן נאמר “כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ” (ג,ג. וכן שם ח,לג).

דוגמה נוספת לזהות שבין הכהונה לכלל שבט לוי הם שני הפסוקים הבאים:

“בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דב’ י,ח) מול “וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה” (דב’ כא,ה), פעם הכינוי הוא “שבט הלוי” ופעם “הכהנים בני לוי”.

מדברים אלו אנו רואים שהאסכולה הדויטרונומיסטית (דברימית), טענה לכהונה כלל שבטית של שבט לוי. כשההבדל בין לוי כהן ולוי שאינו כהן, תלוי ברצונו של הלוי – ב”אות נפשו” לכהן במקדש.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 19/2/2009, עם תיקוני ניסוח ותוספת]

במקורות מחוץ לתורה (כולל יחזקאל למעט החלק הכהני של ס’ יהושע) אנו לא מוצאים חלוקה עתיקה המחלקת באופן חד משמעי בין כהנים ללויים¹.

בס’ יהושע כתוב כך: “כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם כִּי כְהֻנַּת יְהוָה נַחֲלָתוֹ” (יח,ז), לכאורה הכוונה היא שהלויים כולם קשורים לכהונה, כלומר שהכהונה מזוהה עם כלל שבט לוי.
על מיכה (מפסל מיכה) מסופר שתחילה מינה את אחד מבניו לכהן – “וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן” (שופ’ יז,ה), כשהופיע אצלו נער לוי הוא מיהר למנות אותו לכהן במקום בנו, כשהוא בטוח שהמינוי של הלוי לכהן יביא לו ברכה – “וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְהוָה לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן” (שם,יג).
כשדוד רוצה להביא את הארון לירושלים, נאמר וכן “וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים” (שמ”ב טו,כד). מה זאת אומרת ‘צדוק והלויים’, היכן הם הכהנים?
גם אצל ירבעם, הטענה כנגדו היתה – “וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי” (מל”א יב,לא). הטענה היתה ‘אמורה’ לכאורה להיות שלא מינה מ”בני אהרן” ולא שלא מינה מ”בני לוי”.

ירמיהו אומר כך “כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים: וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי” (ירמ’ לג,יז-כב).
בקטע זה ירמיהו אינו מבחין בין כהנים ללויים, כשהוא כולל בסופו של דבר את כלל שבט לוי בכינויים “הכהנים הלויים”, “הלויים הכהנים” ו”הלויים”.

מה שמזכיר את ברכת משה לשבט לוי: “וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל-מֵי מְרִיבָה: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ” (דב’ לג,ח-י).
הברכה נראית תמוהה, שכן כל הברכה נסובה סביב ה”כהונה”, ואין בעצם התייחסות ללויים ה’לא-כהניים’. בפרט לפי ההשקפה הכהנית של ס”כ שכהונת אהרן ובניו אינה נובעת מהיותם לויים (כדלהלן), א”כ מה הברכה ב”כהונה” לכלל הלויים?
אך תמיהה זו נכונה רק אליבא דס”כ, שכן לפי ההשקפה הדויטרונומיסטית כאמור, שכל לוי הוא “כהן” בכוח, שהוא יכול להקדיש את עצמו לעבודת המקדש להיות “כהן”, תובן הברכה².

יחזקאל יוצר לראשונה חלוקה מעמדית בין כהנים ללויים

יחזקאל גם הוא, לא רק שאינו מכיר בחלוקה עתיקה בין “בני אהרן” ללויים אלא יוצא מנקודת הנחה של כהונתם העקרונית של כלל הלויים, הוא גם זה שלראשונה במקרא יוצר את חלוקה מעמדית בין כהנים ללויים, וזאת באבחנה חדשה שהוא עושה בין “בני צדוק” לשאר משפחות הלויים.

בתיאור המקדש של יחזקאל ישנו קטע בו הוא מתאר את הלשכות במקדש, שם הוא אומר כך: “וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת: וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ” (יחז’ מ,מה-מו).
בפסוקים אלו יחזקאל מזהה שתי קבוצות: א) כהנים “בני צדוק” שתפקידם הוא “שומרי משמרת המזבח“. ב) כהנים ‘שאינם בני צדוק’ שתפקידם הוא “שומרי משמרת הבית“.

מאוחר יותר כשמדבר יחזקאל על החלוקה המעמדית החדשה בין כהנים ללויים – כשהוא מדבר על כהונתם הבלעדית של משפחת “בני צדוק”, הוא כלל אינו מזכיר שהוא מדבר על ה”כהנים” האחרים שהוא הזכיר קודם לכן, אלא על “הלוים” במשמעות של כלל הלויים.
ואז הוא מדבר על תפקידם של “הלויים” ואומר “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם: וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם: יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֹן עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי עֲלֵיהֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם: וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל כָּל קָדָשַׁי אֶל קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ: וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ: וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי” (יחז’ מד,ט-טז).
כאן הוא מגדיר תפקיד חדש עבור הלויים במקום כהונתם, אותו תפקיד הנזכר לעיל עבור ה’כהנים’ שאינם מבני-צדוק – “שומרי משמרת הבית”.

כלומר, יחזקאל הופך את הכהנים שאינם מבני-צדוק ל”לויים” שמעמדם יורד למעמד חדש של לויים שאינם כהנים – “לא יגשו אלי לכהן לי”³.

יש לשים לב שכשהוא פוסל את הלויים מלכהן, הוא אינו מתייחס כלל לקיומן של משפחות כהנים אחרות שגם נפסלות מן הכהונה. גם אין לו טענה על הלויים על כך שכיהנו קודם לכן, אלא רק פוסל אותם מכאן ולהבא⁴.
אגב, יש לציין שרק מכאן והלאה מדבר יחזקאל על “כהנים” לבד ו”לויים” לבד, לפני כן יש רק כהנים.

ראה גם “לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם” (יחז’ מח,יא).

נקודה נוספת היא, שאין בספרי נביאים ראשונים אף איזכור ללויים במקדש! יש איזכור או של כהנים או לויים שהם כהנים, אבל לא לויים שאינם כהנים!

רק לאחר יחזקאל אנו מוצאים לראשונה את הכינוי הכהני לכהנים “בני אהרן” (דהי”א ו,לא ולט ומב; יב,כט; טו,ד; כג,יד; ועוד. נח’ י,לט; יב,מז).

מכל אלו יחדיו עולה תמונה ברורה, לפיה “כהנים” הוא כינוי ל”לויים” המשרתים “בפועל”, כשאין הבחנה ‘חוקית’ בין כהנים ללויים אלא הבחנה ‘מעשית’ – תמונה דומה לזו העולה לכאורה גם מס’ דברים.

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה, היא שלעומת ס”כ המזכיר שוב ושוב – עשרות פעמים [!] – שהכהנים הינם בני אהרן, ס”ד אינו מזכיר ולו פעם אחת שהכהנים הינם בני אהרן. אלא רק מזכיר שוב ושוב (7 פעמים!) שהכהנים הם לויים.
ואף שס”ד מכיר לכאורה בכהנים קבועים, הוא אינו מייחס להם שום ‘ייחוס’ מיוחד ושונה משאר הלויים.

כהנים ולויים – התפישה הדויטרונומיסטית

לאחר שראינו את התמונה המתבררת, לפיה ס’ דברים ונ”ר אינם מבחינים בייחוס שונה בין הכהנים ללויים. נשאלת השאלה מה אם כן מפריד בכל זאת בין “כהנים” ל”לויים”?

לשם כך נשוב אל הקטע הבא בס’ דברים: “לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ: כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים: וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה: וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהוָה: חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת” (דב’ יח,א-ח).

תחילה מדבר הקטע על הכהנים ועל כל הלויים, ואח”כ רק על הכהנים והמתנות שהם מקבלים. לאחר מכן הוא מדבר על אדם לוי הרוצה לשרת אף הוא במקדש, המקבל אף הוא את המתנות ככל אחיו הלוים.

אבל בקטע זה ישנם קשיים כשבאים אליו עם החלוקה המעמדית המפורסמת של הרובד הכוהני:
א) יש פירוט של מתנות הכהנים, אבל אין פירוט של המתנות להם יזכה הלוי הבא לשרת המקדש אלא רק “חלק כחלק יאכלו”.
ב) היכן מצאנו שיש מתנות ללוי רק כשהוא משרת במקדש? המעשר של ס”כ ניתן לכל הלויים ובכל מקום, ולא רק לאלו שמשרתים במקדש. וגם לפי ס”ד שרק משתף את הלוי באכילתו של בעל המעשר, מדובר על “הלוי אשר בשעריך” (יב,יב ויח; יד,כז-כט).

אם נמשיך עם התמונה העולה עד כה מס”ד ונ”ר, יתברר שקטע זה מדבר בעצם מה מבדיל בין הכינוי “כהן” לכינוי “לוי”.
וקטע זה אומר בעצם, ש’כהנים’ הם אלו הלויים המשרתים בקביעות במקדש ולהם מתנות מוגדרות, כשזכותו של כל ‘לוי’ להתנדב לשרת גם הוא כמותם ולקבל מתנות כמותם כל אחד כחלקו.

כלומר, בעוד לפי האסכולה הכהנית ההבדל בין כהן ללוי הוא חלוקה מעמדית, האסכולה הדויטרונומיסטית רואה במילים הללו סך הכל כינוי למצבים שונים: כהן הוא לוי המכהן בפועל במקדש, בעוד סתם לוי הוא לוי שאינו מכהן בפועל במקדש אבל ביכלתו לבוא לכהן כרצונו.

אם כך, נשאלת השאלה מה היא הקביעות של הכהנים המשרתים במקדש?
סביר ביותר שהיו משפחות דומיננטיות בשבט לוי, שירתו מעצמם בקביעות במקדש, ומצד שני משפחות של לויים שלא שירתו במקדש כלל.
ממשפחות דומיננטיות אלה צמחה בסופו של דבר החלוקה המאוחרת בין כהנים עם “ייחוס” לשאר הלויים, כשהדומיננטיות נתנה להם את הכח לפסול באופן ‘חוקי’ את שאר משפחות הלויים מן הכהונה, כפי שיחזקאל הצדוקי בא לפסול את כל משפחות הלויים מן הכהונה, כשהוא מכשיר רק את משפחתו – בית צדוק.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 5-19/5/2011, הדברים נוסחו בחלקם מחדש]

מחלוקת “קרח ועדתו” ופולמוס הכהונה

ידוע במחקר המקרא כי פרשיית מחלוקת קרח ועדתו כפי שהיא מובאת בס’ במדבר, הינה הרכבה של שתי פרשיות שונות. א’, מחלוקת קרח ושבט לוי נגד משה ואהרן. ב’, מחלוקת דתן ואבירם בני שבט ראובן נגד משה. מעיון בפסוקים ניתן להבחין בכך בקלות (ארחיב על כך בהזדמנות אחרת).

בתיאור מחלוקת קרח ועדתו בס’ במדבר, מסופר שמשה הוכיח והאשים את כלל שבט לוי בדברים אלו: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל יְהוָה וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו” (במדבר טז,ח-יא).
משה מאשים את שבט לוי שאינם מסתפקים בהיותם שבט נבחר המשרת במשכן, אלא שדורשים להיות כהנים – “ובקשתם גם כהונה”. מסתבר שמאחורי פרשייה זו של מחלוקת הלוויים כנגד אהרן, מסתתרת לה פרשייה היסטורית מאוחרת יותר בה או דרשו הלוויים כהונה, ו/או להיפך פרשייה בה בני אהרן רצו לשלול מבני לוי כהונה.

זה כמובן מתקשר ישירות אל המחלוקת בין האסכולה הדויטרונומיסטית והאסכולה הכוהנית – בזהות הכהנים. האסכולה הכוהנית באמצעות הסיפור החדש, שהורכב עם הסיפור שהיה מוכר אף לאסכולה הדויטרונומיסטית, רצתה למחות ולגנות, ולהציג את “כהונת הלויים” כחטא קדום.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 19/2/2009]

האם הכהונה קשורה ותלויה בלוייה?

לחידוד הבדלי השיטות בין ס”כ לס”ד אודות הכהונה והלוייה, יש לשים לב לאבחנה חשובה, והיא שלפי ס”ד הכהונה נובעת מהיותם לויים, בעוד לפי ס”כ הכהנים אינם “לויים נבחרים” אלא “ישראלים נבחרים”, ואסביר.

באופן שטחי נדמה לכאורה שהחלוקה המפורסמת בין כהנים ולויים, יוצרת מין היררכיה כזו: “ישראלים” > מתוכם נבחרו ה”לויים” > ומתוך הלויים נבחרו “הכהנים” אהרן ובניו.

אבל למעשה לפי ס”כ אין קשר בין הכהונה ללוייה – אהרן ובניו לפי ס”כ נבחרו עוד לפני שנבחרו הלויים, הם נבחרו מתוך בני ישראל ולא מתוך שבט לוי.
ראה “וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן” (שמ’ כח,א).
כלומר, תחילה נבחרו מתוך העם אהרן ובניו לכהן, ורק לאחר מכן נבחרו הלויים לשרת את אהרן ובניו הכהנים:
ראה “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: הַקְרֵב אֶת-מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ: וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת כָּל-הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד–לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת-כָּל-כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֶת-הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (במ’ ג,ה-ט).
וראה הנאמר לאהרן: “וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים לַיהוָה לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד” (במ’ יח,ו).

לפי זה גם מובנת יותר טענת משה לקרח בענין הכהונה: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-קֹרַח שִׁמְעוּ-נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו–לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם-כְּהֻנָּה: לָכֵן אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ–הַנֹּעָדִים עַל-יְהוָה וְאַהֲרֹן מַה-הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו” (במ’ טז,ח-יא).
אם הכהונה ע”פ ס”כ היתה נובעת מתוך הלוייה, לא היתה מובנת כ”כ טענתו. שכן כפי שאהרן הוא גם לוי וגם כהן, כך גם הם רוצים להיות “כהנים לויים”. אך כיוון שע”פ ס”כ הכהונה והלוייה אינם קשורים זה לזה, כפי המבואר, הדברים מובנים יותר. שכן אהרן נבחר להיות כהן, והוא לא נבחר להיות במעמד של “לוי” (למרות שבהשתייכות שבטית הוא שייך לשבט לוי). ואילו קרח והלויים מבקשים להיות גם במעמד של “לוי” וגם במעמד של “כהן” – “ובקשתם גם כהונה?!”.

כפי שציינתי לעיל הויכוח הזה עם קרח, הוא הויכוח בין ס”כ לס”ד. וכעת מתחדדים הדברים יותר. שע”פ ס”ד הכהונה נובעת מתוך הלוייה – “הכהנים הלויים”/”הלויים הכהנים”, כשלמעשה כל לוי יש לו את האפשרות להיות כהן. משא”כ לפי ס”כ הכהונה אינה נובעת מתוך הלוייה, ולכן לא יתכן שלוי ייהפך להיות כהן, וכטענת משה לקרח.

כך מובן גם הסיפור “נשיאי העדה” המתמרדים נגד אהרן “כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים” (במ’ טז,ג), וכן מבחן המטות שם בפרשה, בו פרח מטה אהרן בין מטות נשיאי השבטים (במ’ יז,יז-כ). שכן אהרן נבחר מתוך כלל שבטי ישראל ולא בחירה בתוך שבט לוי – שעדיין לא נבחר.

[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 31/1/2012, עם תוספת]

יש עוד מה להרחיב בנושא, מוזמנים לקרוא את ההמשך בחלק ב’.

1. בכל נביאים-ראשונים יש רק מקרה אחד חריג, בו ישנה חלוקה מעמדית ‘לכאורה’ בין כהנים ללויים: “וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם” (מל”א ח,ד). אבל גם זה רק לכאורה, כי בדה”י הנוסח הוא “וַיַּעֲלוּ אֶת הָאָרוֹן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם” (דהי”ב ה,ה), כך שמדובר כנראה בטעות העתקה ואין בה כדי לשנות את התמונה הכללית.
2. גם המשפט “הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת-אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת-בָּנָו לֹא יָדָע”, מובן מאוד לפי ההשקפה הדויטרונומיסטית, בהיותו מכוון כנראה לאיש הלוי המקדיש את עצמו ל”כהונה” במקדש, עד שכמעט ואינו רואה עוד את אביו ואמו, אחיו ובניו.
3. יש לשים לב שכשיחזקאל מתחיל לדבר על החלוקה המעמדית החדשה שלו, הוא יוצא מתוך המונח הדויטרונומיסטי “הכהנים הלויים – התפישה אותה הוא רוצה לשנות: כך “וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי” (מג,יט), וכן “וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי” (מד,טו).
4. אז ברור איפוא שלא כל הלויים שימשו בפועל בכהונה במקדש, רק אותם שכיהנו בפועל מכנה אותם יחזקאל בתחילה “כהנים”. אבל כשהוא בא לפסול אותם, וכן שוב לאחר מכן שהוא מזכיר אותם, הוא מדבר על “הלויים” בכללם כעל חוטאים ולא רק על המכהנים בפועל (מד,י; מח,יא).