במקור הכהני נשיאת הארון היא תפקידם של הלויים בני קהת: “וּנְשִׂיא בֵֽית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִֽיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵֽל: וּמִשְׁמַרְתָּם הָֽאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַֽמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָֽׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹֽדָתֽוֹ” (במ’ ג,ל-לא), “וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת: וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו […] וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד” (במ’ ד,ה-טו).
והנה במקור הדויטרונומיסטי אנו מוצאים שנשיאת ארון הברית היא תפקידם של הכהנים! – ראה “וַֽיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּֽהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה” (דב’ לא,ט).
ישנה סתירה פנימית לכאורה בענין במקור הדויטרונומיסטי, שכן נאמר מספר פסוקים לאחר מכן “וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַֽלְוִיִּם נֹֽשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה” (דב’ לא,כה), וכן “בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה לַֽעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה לְשָֽׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּֽה” (דב’ י,ח).
ההסבר לכך הוא ע”פ מה שדובר בעבר שע”פ המקור הדויטרונומיסטי הכהנים אינם בני אהרן בלבד אלא כל בן שבט לוי הרוצה לכהן במקדש. כלל שבט לוי הם כהנים בכח, וה’כהנים’ הם הלויים שבחרו לכהן בפועל.
ואם כך, בניגוד למקור הכהני שנשיאת הארון היא תפקידם של בני קהת הלויים ה’לא-כהנים’, ע”פ המקור הדויטרונומיסטי זוהי תפקידם של הכהנים בדווקא – כלומר של הלויים המכהנים בפועל במקדש, לכן פעם הם מכונים ‘לויים’ ופעם ‘כהנים’.
נקודה זו לגבי זהות נושאי הארון חוזר על עצמו בספרות בית-ראשון:
“כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ” (יהו’ ג,ג), “וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית” (יהו’ ג,ו) – ביהושע שם עוד מספר אזכורים לכך, וכן “וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית” (יהו’ ו,ו), “נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה” (יהו’ ח,לג).
והנה מצד אחד נאמר בס’ שמואל: “וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה” (שמ”א ו,טו), ומצד שני נאמר שם גם “וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים” (שמ”ב טו,כד) – צדוק הכהן נושא את הארון עם הלויים, ואיפה שאר הכהנים? הכוונה כנראה ל’צדוק וכל הכהנים’ שלא היו רבים כל כך וכמובן לא כל בני שבט לוי.
ראו גם “וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ […] וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהוִֹה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי” (מל”א ב,כו).
השינוי מגיע בספרות בית שני, אז פתאום נשיאת הארון מיוחסת דווקא ללויים ה’לא כהנים’ – בדומה למקור הכהני:
“אָז אָמַר דָּוִיד לֹא לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי אִם הַלְוִיִּם כִּי בָם בָּחַר יְהוָה לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן יְהוָה וּלְשָׁרְתוֹ עַד עוֹלָם” (דבה”א טו,ב), “וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ” (דבה”א טו,יב), “וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר יְהוָה בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם” (דבה”א טו,יד-טו), עיינו שם.
בעקבות זאת מחבר דברי-הימים ‘מתקן’ פסוק בס’ מלכים בו נאמר “וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן” (מל”א ח,ג), והוא ‘מתקן’ ל”וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן” (דבה”ב ה,ד).
ה”שוערים” – הוכחה לביצועה של החלוקה המעמדית החדשה
במקרא גם עדויות לרפורמה הזו של החלוקה המעמדית החדשה בקרב שבט לוי, כשמשפחות הכהונה הזוטרות הורדו בדרגה והפכו לסתם ‘לויים’.
בספרות המקראית של בית-שני השוערים במקדש נמנים על הלויים הלא כהניים (דבה”א ט,כו; כג,ה; דבה”ב לא,יד; לה,טו).
כמו כן נזכרים משפחות שוערים שעלו מבבל בשיבת ציון בשמותיהן: “בְּנֵי הַשֹּׁעֲרִים בְּנֵי שַׁלּוּם בְּנֵי אָטֵר בְּנֵי טַלְמוֹן בְּנֵי עַקּוּב בְּנֵי חֲטִיטָא בְּנֵי שֹׁבָי הַכֹּל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְתִשְׁעָה” (עז’ ב,מב; נח’ ז,מה).
אבל כפי שכבר נראה, ישנה בעיה לא פשוטה עם תיאור השוערים כלויים. שכן ישנן מקורות הקדומים לשיבת ציון המתארים את תפקיד ה”שוערים” כתפקיד של הכהנים!
כך בפסוק מפורש “וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ (בימין) מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית יְהוָה וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית יְהוָה” (מל”ב יב,י. וראה כב,ד).
מעניין לציין שכפי שניתן היה לצפות מחבר דבה”י גם כאן מחליף את ה”כהנים” ב”לויים”. ראה “וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ” (דבה”ב כד,יא. ראה גם “הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף” שם לד,ט).
הנה לנו כבר מקור ברור המתאר את שומרי הסף של ימי בית ראשון כ”כהנים”, כשדבה”י המאוחר ‘מתקן’ ומייחס זאת ל”לויים”.
מקור נוסף הוא יחזקאל, שבתחילה מדבר על שתי קבוצות כהנים: א’, “כהנים שומרי משמרת הבית”. וב’,”כהנים שומרי משמרת המזבח” שהם בני צדוק בלבד.
ראה “וַיְדַבֵּר אֵלָי זֹה הַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת: וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ” (יחז’ מ,מה-מו).
מאוחר יותר יחזקאל מפקיע את כהונתם של קבוצת הכהנים הראשונה, וקורא להם “לויים”, שם הוא מתאר את תפקיד “שומרי משמרת הבית”, ואומר “וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת אֶל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת וּמְשָׁרְתִים אֶת הַבָּיִת הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם וְהֵמָּה יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לְשָׁרְתָם … וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת לְכֹל עֲבֹדָתוֹ וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ” (יחז’ מד,יא-מד).
יחזקאל כשהוא מפרט קצת על תפקיד “שומרי משמרת הבית” הוא אומר שתפקידם לשמור על “שערי הבית” – כלומר “שוערים”.
יוצא איפוא, שיחזקאל מתייחס בתחילה לתפקיד ה”שוער” כאל תפקיד כוהני, ורק בעקבות חידושו לחלוקה מעמדית בקרב בני לוי בהפקעת הכהונה מהכהנים שאינם בני צדוק אשר אינם רשאים להקריב את הקרבנות, הוא מכנה אותם מכאן ואילך כ”לויים”.
היוצא מדברים אלו, שס’ מלכים ויחזקאל מתייחסים ל”שוערים” כאל כהנים, בעוד ספרות בית-שני מתייחסים אליהם כאל לויים. סימן לתפנית הזו, אנו מוצאים בדברי יחזקאל שמפקיע את כהונתם של ה”כהנים שומרי משמרת הבית”.
מה שאומר שניתן לקבל שעלו מבבל משפחות “שוערים” שכיהנו לכאורה בתפקיד זה בבית-ראשון, אבל בעוד בבית-ראשון נחשבו משפחות אלו מכלל הכהנים, הופקעו משפחות אלו (יחד עם משפחות כהונה נוספות) מן הכהונה.
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 3/7/2011, עם שינויי ניסוח]
ה’משוררים’ כתפקיד כוהני ביחזקאל?
ראינו את ה”שוערים” ביחזקאל עדיין כתפקיד כוהני, מה עם ה’משוררים’? האם גם תפקיד זה משייך יחזקאל לכהנים כך שתהיה לנו הוכחה נוספת לביצוע החלוקה המעמדית החדשה?
והנה, בנוסח המסורה למקרא מופיע ביחזקאל הנוסח הבא: “וּמִחוּצָה לַשַּׁעַר הַפְּנִימִי לִשְׁכוֹת שָׁרִים בֶּחָצֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם אֶחָד אֶל כֶּתֶף שַׁעַר הַקָּדִים פְּנֵי דֶּרֶךְ הַצָּפֹן” (יחז’ מ,מד).
לפי הנוסח שלפנינו, בחצר הפנימי אמורות להיות לשכות ה”שרים” בשי”ן ימנית, “שָׁרִים” – היינו ה’משוררים’.
חוקרים רבים הצביעו על קשיים בנוסח “שָׁרִים”, חלקם העדיפו לנקד בשי”ן שמאלית, “שרים” במובן של ‘שרי הכהנים’ (ראו לדוג’ עז’ ח,כד; דבה”ב לו,יד), וחלקם העדיפו את הנוסח העולה מתרגום השבעים “לשכות שתים”, נוסח המתאים עם המשך הדברים לכאורה על שתי לשכות כהנים כנ”ל, בין היתר בגלל הקושי העולה לכאורה מכך שמשוררים אמורים ע”פ נוסח זה לשבת בחצר הפנימית המותרת בכניסת כהנים בלבד.
אך זה, ע”פ דברינו, אינו קושי, שכן אדרבה מכאן ניתן ללמוד שאכן בעיני יחזקאל השירה היתה עדיין תפקיד כוהני, כשרק בימי המקדש השני לאחר ביסוס חלוקת המעמדות החדשים שוייך תפקיד זה ללויים האסורים בכניסה לחצר הפנימית, כך שמבחינה זו אין קושי בגירסה “שָׁרִים” ברי”ש ובשי”ן ימנית.
עם זאת, מכיון שקשה להכריע בין גרסת המסורה “שָׁרִים” לבין הגירסה העולה מהשבעים “שתים”, אי אפשר לדבר על הוכחה לגבי תפקיד המשוררים בעיני יחזקאל, אם הוא היה תפקיד כוהני אם לאו, אלא אם נקבל את נוסח המסורה כמובן, אז נוכל לראות בכך הוכחה לקיומו של שלב קדום בו השירה היתה תפקיד כוהני ומכך הוכחה לביצועה של החלוקה המעמדית החדשה.
*
ראינו איפוא כאן ובפוסט הקודם בנושא, שיחזקאל כפי הנראה היה מאלו שיזמו את הפולמוס הזה. יחזקאל אמנם בא בעמדה רדיקאלית כשבא להותיר את הכהונה למשפחת בני צדוק בלבד, אך בסופו של דבר משפחות נוספות נותרו בכהונתן. כשבני צדוק יוחסו לאלעזר הכהן ואילו המשפחות האחרות יוחסו לאיתמר הכהן – שניהם בני אהרן הכהן אחי משה.
“וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם” (דבה”א כד,ג), “וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל: מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל” (עז’ ח,ב).
כנראה שלא היה אפשרי להפקיע את הכהונה ממשפחות מיוחסות כמו צאצאי עלי הכהן, שאף אם לא כיהנו בפועל במקדש, לא יכלו בני צדוק להתכחש לכך שעלי היה כהן במשכן שילה (עכ”פ לפי המיתוס).
איך בוצעה החלוקה בסופו של דבר? קשה לדעת. העליתי הצעה בעבר שהחלוקה הסופית היתה בעיקרה בהתאם להשתייכות הטריטוריאלית של המשפחה במקור (או כך הוצגה עכ”פ).
משפחות לויים שמקורן בממלכת יהודה נותרו בכהונתן ואילו משפחות לויים שמקורן ממלכת ישראל הופקעו מכהונתן, וכך למעשה רוב משפחות הלוי נותרו בכהונתן.
הפולמוס החל כנראה ביחזקאל, אבל נמשך זמן רב לאחריו. עד מתי? על כך בפוסט אחר.
המקרא מספר לפי תומו שבתקופה הקדומה בכלל לא היו הנחיות מי סוחב את הארון. הכל הומצא בתקופה מאוחרת יותר כניראה.
שמואל ב פרק ו
(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה’ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:(ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה’ בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: