בדיני הנזיקין בתורה אנו מוצאם את החוק המחייב אדם לשלם נזקי בהמתו שאכלה בשדה של מישהו אחר. סתירה פנימית לכאורה בפסוק, יכולה ללמד אותנו שהטקסט חסר, טקסט שקיים בעדי נוסח אחרים, כמו הנוסח השומרוני ותרגום השבעים.
בנוסח המסורה לתורה נאמר “כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם” (שמ’ כב,ד). הפסוק מדבר על אדם שנתן לבהמותיו להכנס לשדה של אדם אכל ולאכול מתבואתו.
ישנה סתירה לכאורה בלשון הפסוק, מהמילים “ובער בשדה אחר” משתמע שהנזק היה רק לחלק מהשדה ולא כולו, מצד שני מהנאמר “מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם” – משתמע לכאורה שכל השדה ניזוק, ומכיון שכך לא ניתן להעריך את שווי הנזק, לכן המזיק מחוייב לשלם את מיטב שדהו וכרמו (“מיטב” ולא ‘ממיטב’)1.
בנוסח השומרוני לתורה, הנוסח לפסוק הוא כך (התוספת מודגשת): “וכי יבעיר איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר שלם ישלם משדהו כתבואתה ואם כל השדה יבעי מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם”.
הנוסח השומרוני איפוא מחלק בין אם הנזק לשדה היה חלקי, אז משלם המזיק בהתאם לערך התבואה בחלק השדה שלא ניזוק – “שלם ישלם משדהו כתבואתה”, לבין אם כל השדה ניזוק, אז “מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם” – מכיון שלא ניתן לדעת מה היתה איכותה של התבואה בשדה.
והנה גם מתרגום-השבעים עולה שהנוסח העברי לפסוק שעמד בפני המתרגם היה דומה לזה השומרוני. ראה תרגומו לאנגלית של ברנטון לתה”ש (התוספת מודגשת):
And if any one should feed down a field or a vineyard, and should send in his beast to feed down another field, he shall make compensation of his own field according to his produce; and if he shall have fed down the whole field, he shall pay for compensation the best of his own field and the best of his vineyard
יש לציין כי נוסח דומה לזה השומרוני עולה גם משתי מגילות מקומראן (4Q158, 4Q366).
נראה איפוא שמנוסח המסורה נשמטו מספר מילים, מילים המופיעות בנוסח השומרוני, תה”ש ומגילות קומראן.