פרשת צו

נאמר “וְכִי יָמוּת מִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב” (ויק’ יא,לט), דהיינו נבלת בהמה טהורה מטמאת במגע.
אך האמנם?! המשך…

סדר ויקרא מכיל פרשיות העוסקות בדיני הקרבנות, כולן מנוסחות בלשון נסתר: “אדם כי יקריב”, “ונפש כי תקריב” ועוד. חריגה בניסוחה היא פרשת המנחות (ויק’ ב), שחלקה מנוסחת בלשון נסתר וחלקה בלשון נוכח. המשך…

אחת הסתירות הפנימיות שבמקור הכוהני (ס”כ), היא לגבי “חוק התנופה”. אם הכהן מניף רק את “חזה התנופה”,  או שמניף אף את “שוק התרומה”. המשך…

ב’ספר הברית‘ נאמר אודות אכילת בשר בהמה שנטרפה: “ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו” (שמ’ כב,ל). ס”ד מרחיב את האיסור לכל בשר נבילה: “לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה לה’ אלהיך” (דב’ יד,כא).

לעומת סה”ב [- ספר הברית] וס”ד [- ספר דברים], מעיון בס”כ [- ספר כוהנים, המקור הכוהני] עולה, כי אסכולה זו סבורה שאין איסור על העם לאכול נבלה וטרפה, איסור כזה חל על הכהנים בלבד!

המשך…