נוסח המסורהעריכת המקרא

שיבושי העתקה בספר מלכים

בספר מלכים ישנם כמה שיבושים, שנוצרו כפי הנראה מטעויות מעתיקים. בפוסט זה אביא מספר דוגמאות לשיבושים שכאלה.

כפילות מיותרת

א) בסיכום מלכותו של רחבעם בן שלמה נאמר “וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵמָּה כְתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין-רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל-הַיָּמִים: וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם-אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”א יד,כט-לא).
והנה הפסוק המודגש (יד,ל), חוזר על עצמו (בשינוי קל בסופו) שוב מספר פסוקים לאחר מכן (טו,ו), בתיאור ימי מלכותו של אבים בן רחבעם: “וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין-רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל-יְמֵי חַיָּיו: וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אֲבִיָּם וּבֵין יָרָבְעָם: וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”א טו,ו-ח).

לא ניתן להסביר שיש לגרוס “אבים” במקום “רחבעם”, שכן בהמשך נאמר (ובמיקום דומה במבנה של סיכום המלכות, כמו אצל רחבעם) “ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם” (טו,ז).
על-כןסביר יותר להניח שאין זה אלא טעות מעתיק שהכפיל את הפסוק הנזכר אצל רחבעם ובמקום לא מתאים.

ב) בתיאור מלכותו של אסא נאמר “וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כָּל-יְמֵיהֶם: וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת-הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה” (מל”א טו,טז-יז).
והנה בהמשך (טו,לב) מובא הפסוק המודגש (טו,טז) שוב מילה במילה: “וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית יָרָבְעָם לֹא-הִשְׁאִיר כָּל-נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד-הִשְׁמִדוֹ … וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כָּל-יְמֵיהֶם: בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה” (מל”א טו,כח-לג).

הקטע המצוטט מתחיל בתיאור מלכותו של נדב בן ירבעם מלך ישראל, בהרצחו בידי בעשא, לאחר מכן מובא סיכום מלכותו של נדב “ויתר דברי נדב וכו'” ולאחר מכן תחילת הקטע המוקדש לבעשא במבנה הרגיל של ס’ מלכים. אך בין סיכום מלכות נדב לכותרת אודות מלכות בעשא, בא שוב הפסוק המדובר ובמנותק מסביבתו.
אין זה אלא שהפסוק בא בכפילות, עקב טעות מעתיק.

[פורסם במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 14/3/2013]

פסוק משובש ומיותר

נאמר “וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם: וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד: וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ אֲחַזְיָה עַל יְהוּדָה: וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן” (מל”ב ט,כז-ל).

מיקומו של הפסוק המסומן בקו תחתי (כט) הוא כפי הנראה בעקבות טעות מעתיק, וגם הפסוק עצמו משובש.
א) שכן כבר סופר על מותו של אחזיה ואיך יספר הכתוב עכשיו שהתמלך אחזיה?
ב) כבר קודם לכן בתחילת סיפור מלכותו של אחזיהו נאמר “וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה: בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל” (מל”ב ח,כד-כו).
ג) כאן נאמר שאחזיה מלך בשנת 11 ליורם, בסתירה לנאמר לעיל שאחזיהו מלך בשנת 12 ליורם.

[פורסם במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 17/11/2013]

פסוק שלא במקומו

במל”ב יג נאמר –
א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה:
ג) וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים:
ד) וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְהוָה כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם:
ה) וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
ו) אַךְ לֹא סָרוּ מֵחַטֹּאת בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִי אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן:
ז) כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ:
ח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָחָז וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:

פסוק ז’ כנראה שאינו במקומו, שכן אינו מתקשר לפסוק לפניו או זה שלאחריו, למרות שהוא בא לתת הסבר למשהו – “כי לא וכו'”. מה גם שכבר סופר על הישועה מארם ומדוע חזר הכתוב לספר על הלחץ הארמי על ישראל?
נראה שהמיקום המקורי והנכון של פסוק ז’ הוא מיד לאחר פסוק ד’, כחלק מתיאור הסבל שגרם מלך ארם לישראל שראה האל. כך:
ד) וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיִּשְׁמַע אֵלָיו יְהוָה כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם:
ז) כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ:
ה) וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

[פורסם במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 20/11/2013]

מילים מיותרות ללא הסבר

נאמר “וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה” (מל”ב ח,טז).
המילים “ויהושפט מלך יהודה” מיותרות כנראה והינן שיבוש של מעתיק.

א) לא כתוב באיזו שנה ליהושפט מלך יהורם בנו.
ב) שכן יהורם בן יהושפט מלך רק במות אביו יהושפט – “וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”א כב,נא).
ג) הסבר האומר שכוונת הכתוב היא שיהורם שירת בעוצרות בימי אביו יהושפט, לא מתקבל. שכן אין דרכו של המחבר לכתוב בצורה כזו אלא בעת ההמלכה, ואילו לגבי עוצרות כותב המחבר כך: “וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ” (מל”ב טו,ה).

[פורסם במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 21/11/2013]

נאמר “וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו” (מל”א יד,לא).
ישנו קושי בקטע “ושם אמו נעמה העמונית”, שכן שם האם נזכר תדיר בפתיחת תיאור מלכות המלך ולא בסיומה. אך עוד יותר מכך, במקרה זה של המלך רחבעם, נתון זה כבר הוזכר מספר פסוקים קודם לכן במקומו התדיר ובלשון זהה: “וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית” (שם,כא).
ככל הנראה קטע מילים זה חדר לפסוקנו (יד,לא) בעקבות טעות בהעתקה, ואמנם במקבילה בדבה”י הקטע חסר, ראה “וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ תַּחְתָּיו” (דבה”ב יב,טז).

[פורסם במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 25/11/2013]

This Post Has 9 Comments

  1. jewishproblems Reply

    בן שנה שאול במלכו?

  2. חגי אמיר Reply

    פסוק שלם רשום פעמיים, בדיוק אותו דבר:
    מלכים פרק יט
    י וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
    יד וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ

    • אלי Reply

      אכן יש דוגמאות נוספות לחלק מסוגי השיבושים שאוזכרו בפוסט.

    • Uzi Weingarten Reply

      This is not necessarily a mistake. It just means that Eliyahu did not learn anything from what God was telling him, and instead just repeated his previous statement

  3. גדעון צור Reply

    תמר או תדמור, למי הבכורה
    נכתב על ידי גדעון צור
    בספרי התנ”ך, קיימת אי בהירות לגבי אחד משמות המקומות הנזכרים בו – תמר או תדמור, בספר מלכים א נאמר “ויבן שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון ואת בעלת ואת תמר (תדמר) במדבר בארץ” (ט,יז-יח) ואילו בספר דברי הימים ב כתוב “וילך שלמה חמת צובא ויחזק עליה ויבן את תדמור במדבר” (ח,ג-ד). וכאמור, שם הישוב תמר בספר מלכים מופיע בספר דברי הימים כתדמור. הישוב תמר מזוהה כיום עם האתר הקדום עין חצבה, במדבר יהודה דרומית לים המלח, ואילו תדמור או בשמה היווני פלמירה, נמצאת במדבר הסורי צפונית מזרחית לדמשק.
    כתוצאה מאי בהירות זו נוצרו בקרב המלומדים העוסקים בחקר התנ”ך והארכיאולוגיה, שלוש דעות שונות – הדעה הראשונה גורסת כי מדובר בישוב תדמור במדבר הסורי. הדעה השנייה טוענת לטובת תמר במדבר יהודה, ואילו הדעה השלישית מקבלת את שני המקומות ללא החלטה. כל שלושת הדעות אינן עוסקות במהות השוני בין שני המקומות, מנין , ומדוע הוא נוצר. הגרסה של תדמור טובה יותר ליהודים, היות והיא מרחיבה כביכול את גבולות ממלכת שלמה המלך. מאידך גיסא גרסת תמר במדבר יהודה טוענת, שהכול נובע מטעות סופר בעת כתיבת ספר דברי הימים, על-ידי הוספה אקראית של האות “ד” לשם תמר.
    אני רואה את הדברים באור שונה וטוען שגרסת תמר במדבר יהודה היא אכן הנכונה. אבל, הוספת האות “ד” לתמר לא באה כתוצאה מטעות סופר, אלא מנסיבות התקופה שבה נכתב ספר דברי הימים. הוספת האות “ד” לשם “תמר” באה בהשפעת השפה הארמית, לשם הדגשת האות “ת” בשם “תמר”. תופעה מאין זו קיימת לפחות, בשני מקומות נוספים בספר דברי הימים. העיר דמשק מופיעה ארבעה פעמים בשם “דרמשק” (ב,טז,ב-ב,כד,כג-ב,כח,ה-ב,כח,כג) הוספת האות “ר” לשם “דמשק”, באה להדגיש את האות “מ”. תופעה דומה קיימת גם במגילת ישעיהו, שנתגלתה במערות קומראן ונכתבה במאה הראשונה או השנייה לפני הספירה, שם העיר “דמשק” מופיע בספר ישעיהו שבע פעמים, ואילו במגילה זו הוא מופיע שבע פעמים כ”דרמשק”. ניסיון אחר להדגיש את האות “מ” בשם “דמשק”, קיים בספרים אחרים – בתלמוד הבבלי, פרק שלישי, פסחים – שם העיר מופיע כ-“דממסק” בספרים הנוספים – “עולת החודש” עמוד כא – “אבני ציון” חלק שלישי עמוד כט – “כנסת הראשונים” על מסכת מנחות חלק שני עמוד עט – שם העיר מופיע כ-“דממשק”. מקום נוסף בשם “צרתן” המופיע בספר מלכים א (ז,מו) ובספר יהושע (ג,טז), ואילו בספר דברי הימים ב (ד,יז) באה לשם המקום הדגשה לאות “ת” באמצעות האות “ד” הבאה לפניה ושם המקום הופך ל-“צרדתה” .
    כפי שאנו נוכחים במקרים אלו, האות המדגישה מופיעה לפני האות שאותה רוצים להדגיש. כפי שמופיע ב-“דרמשק” וב-“צרדתה”, מאידך גיסא בשם “תדמר” האות המדגישה “ד” באה אחרי האות המודגשת “ת” ולא לפניה כנדרש, דבר זה נובע מלקונה בשפה הארמית, האות המודגשת נמצאת בראש המלה, הצבת האות “ד” לפני האות “ת” לשם הדגשתה הייתה יוצרת משמעות שונה מהכוונה המקורית, והשם היה הופך ל-“דתמר” ובארמית הוא היה נאמר כ-“דה תמר”, ולכן האות המדגישה “ד” מצאה את מקומה אחרי האות “ת” ולא לפניה. בעת הסבת התנ”ך לכתיב מלא, נעשתה השגיאה בשם העיר “תמר” בספר דברי הימים, ולגרסה הארמית “תדמר” נוספה האות “ו” והיא הפכה ל-“תדמור”, היות ואותם האנשים שעסקו בהסבת התנ”ך, לא היו מודעים לכל האמור כאן, ובעת ההיא העיר תדמור שגשגה. וכך שגיאה זו מספר דברי הימים חזרה לאחור ומצאה את מקומה גם בספר מלכים, אלא מאי, בספר מלכים נכתב “תמר (תדמר) במדבר בארץ”. וכך עורכי התנ”ך בעת ההיא הסירו את המלה “בארץ” מספר דברי בימים, היות והם ידעו שתדמור לא נמצאת בארץ. וכתוצאה מכך, “תמר במדבר בארץ” בספר מלכים, הפכה ל-“תדמור במדבר” בספר דברי הימים.

  4. קובי מרוז Reply

    ברור שבספר כה מורכב ושנכתב במשך מאות שנים קשה וע”י סופרים רבים אי אפשר להימנע מטעויות כאלה וטוב שנשארו ולא תוקנו בדורות מאוחרים יותר . השאלה עם לטעויות אלה יש משמעות להבנת ההיסטוריה או שזה שוב ניסיון לקעקע את אמינות התנך .

    • אלי Reply

      אין בדוגמאות כאלו לקעקע את אמינות התנ”ך, אלא להראות את המורכבות של הטקסט המקראי ואת הצורך בקריאה זהירה ומסופקת יותר.

  5. עמרי Reply

    מדוע המשפטים המשובשים נכנסו להיכן שנכנסו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.