אין לנו טקסטים מקבילים במקרא, אבל עובדה מעניינת היא שבכל מקום שמופיעים שני קטעים מקבילים רואים מיד שינויים קטנים וגדולים.
פרקים יד ונג בתהלים מדגימים טוב את מציאותם של שיבושים:
אציג את המזמורים אחד מול השני ואדגיש את השינויים.
| פרק יד | פרק נג |
| (א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב | (א) לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת מַשְׂכִּיל לְדָוִד: (ב) אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב |
| (ב) יהוה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים | (ג) אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים |
| (ג) הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד | (ד) כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד |
| (ד) הֲלֹא יָדְעוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם יהוה לֹא קָרָאוּ | (ה) הֲלֹא יָדְעוּ פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ |
| (ה) שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד כִּי אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק | (ו1) שָׁם פָּחֲדוּ פַחַד לֹא הָיָה פָחַד כִּי אֱלֹהִים פִּזַּר |
| (ו) עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ כִּי יהוה מַחְסֵהוּ | (ו2) עַצְמוֹת חֹנָךְ הֱבִשֹׁתָה כִּי אֱלֹהִים מְאָסָם |
| (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יהוה שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל | (ז) מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשֻׁעוֹת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל |
ההשוואה נותנת לנו כמה דברים מעניינים:
א. אפשר לראות שפרק נג מקפיד להשתמש בשם “אלהים” במקום בשם “יהוה”, זה כחלק ממיקומו של המזמור בקובץ האלוהיסטי של תהלים (כתבתי על כך בעבר).
ב. רוב השינויים ניתן להבין, כמקרים בהם אחד נשתבש מהשני או ששניהם התפתחו מנוסח קדום יותר, כגון “הכל סר” – “כולו סג”. החילוף של ר/ג יכול להיות פונטי, יש הסבורים שהיתה ר’ חיכית כבר בזמן המקרא, ויתכן אולי שמדובר בחילוף גרפי, כי יש דמיון בכתב עברי עתיק בין שתי האותיות].
אבל מה שמעניין בעיקר הם פסוקים ה-ו. כשלמעשה בשני המזמורים כמעט בלתי אפשרי להבין את תוכן הדברים, וזה מראה שהנוסח המקורי נשתבש לכאורה לבלי הכר. אין הגיון לחילוף “פיזר” / “בדור צדיק”, אבל ניתן להבין איך “עצת עני” ו”עצמות חונך” נוצרו אחד מהשני או מנוסח קדום יותר, וכן “הבישותה” / “תבישו” ו”מאסם” / “מחסהו”.
דוגמה זו, כמו אחרות, מדגימות שפוטנציאל השיבושים שישנם בטקסטים המקראיים הוא גדול, רק שאין לנו דיי מקבילות כדי לגלות רבים מהם.