פרשת המן וגניזת צנצנת המן נזכרת לפני הקמת המשכן ולפני הקדשת אהרן ובניו לכהונה. אך המעיין בפסוקים על צנצנת המן יראה שפרשה זו לכאורה אינה במקומה הכרונולוגי.
נאמר “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת” (שמ’ טז,לב-לד).
מפסוקים אלו עולים שני נתונים:
א) “העדות” (לוחות הברית) כבר קיימת, כאשר “לפני יהוה” ו”לפני העדות” (שמ’ ל,לו) הם מונחים המתייחס למקום מוגדר במשכן מול ארון הברית, שמבחינה כרונולוגית עדיין אינו קיים (אפילו הלוחות לא ניתנו עדיין).
ב) דווקא על אהרן מוטלת משימה זו של גניזת צנצנת המן “לפני העדות”, כנראה מפאת היותו הכהן. אבל בשלב זה טרם הוקדש אהרן לכהונה.
נמצא איפוא, שקטע זה אינו במקומו הכרונולוגי. זה לכשעצמו אינו יוצא דופן במיוחד, כבר חז”ל טבעו את המושג “אין מוקדם ומאוחר בתורה”, אך במקרה זה הדבר בולט וחריג ביותר, שכן המושגים הנכרים בקטע כלל לא מובנים במיקום זה.
ואגב, יש לשים לב לבעיה בניסוח: “כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת” (שמ’ טז,לד). המילים “כאשר צוה יהוה אל משה” צריכות להיות בסוף הפסוק לאחר תיאור הפעולה אותה ביצע אהרן.