חוקי העריות במקרא בהשוואה לחוקי המזרח הקדום

המקרא נכתב וצמח מתוך התרבות הישראלית והיהודאית, אך תרבות זו לא נוצרה בחלל ריק, אלא בתוך תרבויות שסבבו אותם ואף התערבבו בהם.
לכשנעיין בחוקי המקרא ובחוקי תרבויות המזרח הקדום, נגלה דמיון רב בין התרבויות השונות. להלן אביא השוואות בנושא חוקי העריות, בין חוקי המקרא לבין חוקי חמורבי והחוקים החתיים וחוקי אשנונה בפרט. ההשוואות הללו יכולות לעזור לנו בהבנת הכוונה המקורית של החוק המקראי.

דיני עריות

אשת בנו
“ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם” (ויקרא כ,יב).
“איש כי יארש כלה לבנו ושכב עמה בנו, ואחרי כן שכב הוא בחיקה ונתפש – האיש הזה יאסרוהו וישליכוהו המימה. איש כי יארש כלה לבנו, ולא שכב עמה בנו, והוא שכב בחיקה – מחצית מנה כסף ישקל לה. וגם כל אשר הביאה מבית אביה ישיב לה ואיש כלבבה תקח” (חוקי חמורבי 156-155).

אחות אשתו
“ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה” (ויקרא יח,יח).
“כי ישכב בן חורין עם אחיות בנות חורין של אותה אם ועם אמן, אך זו בארץ אחת וזו בארץ אחרת, אין עברה. אך אם באותו מקום והוא יודע, תועבה היא” (החוקי החתי 191, שם עמ’ 163).
“כי תמות אשתו של איש, [יקח] את אשתו [לאשה], אין עברה” (החוק החתי 192, שם עמ’ 164).

אמו
“ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא תגלה ערותה” (ויקרא יח,ז).
“כי ישכב איש אחרי אביו בחיק אמו, שניהם באש ישרפום” (חוקי חמורבי 157, 159).
“כי יחטא גבר עם אמו, תועבה היא” (החוק החתי 189, שם עמ’ 163).

אשת אביו
“ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם” (ויקרא כ,יא).
“כי יתפש איש אחרי אביו בחיק אשת אביו, אשר ילדה בנים – האיש ההוא מבית אביו יגרש” (חוקי חמורבי 158, 160).
“כי יחטא איש עם אמו החורגת, אין עברה. אך אם אביו חי, תועבה היא” (החוק החתי 190, שם עמ’ 163).

אשת אחיו
“ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו” (ויקרא כ,כא).
“כי ישכב איש עם אשת אחיו, ואחיו חי, תועבה היא” (החוק החתי 195, שם עמ’ 164).

אשה ובתה
“ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם” (ויקרא כ,יד).
“כי תהיה אשה לאיש והוא יקרב גם אל בתה, תועבה היא. כי תהיה לו בתה והוא יקרב גם אל אמה או אל אחותה, תועבה היא” (החוק החתי 195, שם עמ’ 164).

המצבה שעליה נמצאו חוקי חמורבי

משכב זכר
“ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם” (ויקרא כ,יג).
“איש אשר ישכב עם רעהו משכבי אשה, ויעידו בו ויוכיחו עליו חטאו, בקרי ילכו עימו ויסרסוהו” (חוקי אשור התיכונה א’ 20. קבצי חוקים של העמים במזרח הקדמון, עמ’ 123).

משכב בהמה
“ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו: ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם” (ויקרא כ,טו-טז).
“כי יחטא גבר עם פרה, תועבה היא ויומת. אל שער הארמון יובילוהו, המלך יהרגהו או יחיהו. אך למלך בל יגש.
כי יחטא גבר עם כבשה, תועבה היא ויומת. אל שער הארמון יובילוהו, המלך יהרגהו או יחיהו. אך למלך בל יגש.
כי יחטא מישהו עם חזירה כלבה, יומת. אל שער הארמון יובילוהו, המלך יהרגהו או יחיהו. אך למלך בל יגש. כי יקפוץ פר על איש, הפר יומת, אך האיש לא יומת. יכפרו בכבש אחד תחת האיש ויהרגוהו. כי יקפוץ חזיר על איש, אין עברה.
כי יחטא גבר עם סוסה או עם פרדה, אין עברה. אך למלך בל יגש ולכוהן לא יהיה” (החוק החתי 200-187, שם עמ’ 162).

אשת איש
“ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת” (ויקרא כ,י).
“כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל” (דברים כב,כב).
“אשת איש כי תשכב עם איש ונתפשה – יאסרום וישליחום אל המים. אם החיה האיש את אשתו, גם המלך יחיה את עבדו” (חוקי חמורבי 129).
“כי יביאם לשער הארמון ויאמר: ‘בל תמות אשתי!’, יחיה אותה. אך גם את הנואף יחיה ויכסה ראשו/ה. ואם יאמר: ‘יומתו שניהם!’, יגלגלו את הגלגל וימיתום. והמלך (יכול) להרוג אותם או לחיותם” (החוק החתי 198, שם עמ’ 165).
“אם יתפשוה בחיק איש אחר, מות תומת לא תחייה” (חוקי אשנונה 28. קבצי חוקים של העמים במזרח הקדמון, עמ’ 63).
“כי תצא אשה הנשואה לאיש את ביתה, ובאה אל איש אחר, אל מקום מושבו, אם שכב עימה ביודעו שהיא בעולת-בעל, מות יומת האיש וכן יעשה לאשה.
כי ישכב איש את אשה הנשואה לאיש, בקובת-מקדש או ברחוב, ביודעו שהיא בעולת-בעל, ינהגו בנואף, ככל אשר יצווה בעל האשה לנהוג באשתו. אם שכב עימה בלא שידע שהיא בעולת-בעל, אין על הנואף כל אשם. האיש את אשתו יענוש, ויעשה לה כטוב בעיניו לעשותו.
איש כי ימצא את אשתו עם איש אחר, והוכיח עליו חטאו והרשיעוהו, מות יומתו שניהם, כל אשמה לא תהיה על האיש. אם מיד עם תפישתו הביאוהו לפני המלך, או לפני שופטים, כאשר יעידו עליו ויוכיחו חטאו, אם בעל האשה את אשתו ימית, גם הנואף יומת. אך אם האיש את אף אשתו יקטום, את הנואף יסרסו, ואף את תואר פניו ישחיתו. אם מחל לאשתו, יותן אף לאיש לחופשי לצאת.
אשה הנושאה לאיש, כי תדבר אל איש לאמר: ‘בא שכבה עמי’, לאיש לא יעשה דבר, אין לאיש חטא. בעל האשה, עונש כראות עיניו על אשתו ישית. אם שכב עמה כאשר יחזק ממנה, יעידו בו, ויוכיחו עליו חטאו, ענשו כעונשה של האשה יהיה” (חוקי אשור התיכונה א’ 16-13. קבצי חוקים של העמים במזרח הקדמון, עמ’ 123-122).