מפורסמת “הצהרת כורש” בה כורש מלך פרס התיר לגולי יהודה לחזור לארצם לבנות את המקדש. הימצאותה של כתובת מקבילה באכדית מאפשרת לבחון את אמיתותה של הצהרה זו.
בפתיחת ס’ עזרא (א,א-ד) מופיעה הצהרת-כורש הגדול (וגם חלקית בסוף דבה”ב לו,כב-כג), האומרת כך:
“וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהוָה אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס וַיַּעֲבֶר-קוֹל בְּכָל-מַלְכוּתוֹ וְגַם-בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס–כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא-פָקַד עָלַי לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם: וְכָל-הַנִּשְׁאָר, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר-שָׁם–יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם-הַנְּדָבָה–לְבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם” (עז’ א,א-ד).
אחת הנקודות המעניינות בהצהרתו של כורש, היא העובדה שהוא טוען בדבריו שהוא פועל בהוראתו של “אלוהי ישראל”.
אך נקודה זו מקבלת פרספקטיבה אחרת, לאחר שמעיינים ב”גליל כורש” שנתגלה בעירק בשנת 1879. הכתובת שעל הגליל מכילה הצהרה של כורש הגדול באכדית אל עמי בבל ומסופוטמיה, שמאוד מזכירה את הצהרתו אל היהודים המתוארת במקרא.
וכך מופיע בכתובת שעל “גליל כורש”:
“אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול, מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן, יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים, אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.
כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול הפך את תושבי בבל הרבים לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.
צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל, לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד. דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש.
בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם. את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי – את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי, ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה.
כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם, היושבים ב[…] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים,
הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי. למן […] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותי שמעבר לחדקל, אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן, החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים. כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.
ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים – בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם – מושב שמחתם.”
הכתובת אמנם אינה מזכירה את העם-היהודי, אך הכתובת מכילה נקודות דומות לאלו שבהצרת-כורש המקראית:
א) דיבור בשם אלוהי העם אליו פונה כורש, יהוה – מרדוך (בל).
ב) הוראה לבנות מחדש את המקדשים החרבים.
ג) החזרת הגולים למולדתם.
ד) החזרת האלים וכליהם למקדשיהם, בדומה לתיאור המקראי: “וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו: וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל-יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה” (עז’ א,ז-ח).
השוואות אלו מראות שכפי הנראה כורש, ברצונו להתקבל על לב העמים שבשליטתו, במקום לדכאם, הוא איפשר להם לשמור על זהותם הדתית והחזרת הגולים למקומם. ההשוואת מחזקות את האמיתות ההיסטורית העקרונית של הצהרת כורש.
קברו של כורש שנמצא בפסארגאדה, אירן
כורש והדת הזורואסטרית
לאחר השוואת התיאור המקראי לתיאור בגליל, נשאלת השאלה מה ההסבר לסתירה בין התיאור המקראי, המצייר את כורש הגדול כמאמין באלוהי ישראל וכפועל בשמו “והוא פקד עלי”, לתיאור בכתובת האכדית בה כורש מתאר עצמו כמי שמרדוך האל הבבלי ציווה עליו “בפקודת מרדוך האל הגדול”?
למעשה יש במקרא אף יותר מזה, שהנביא מתאר את כורש כשליחו וכ”משיחו” וכביכול יהוה מדבר אל כורש. אך מאידך הנביא מודע לכך שכורש אינו מכיר ביהוה:
“כֹּה-אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר-הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד-לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ: אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ: וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי: אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי: לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה” (ישע’ מה,א-ז).
ההסבר הסביר הוא, שלמעשה כורש עצמו אינו מאמין במרדוך אלוהי בבל וגם לא ביהוה אלוהי ישראל, אלא הוא מדבר אל העמים לפי אמונותיהם ואלוהיהם. הנביא המקראי מודע לכך שכורש אינו מאמין ביהוה, ולכן הוא חוזר ואומר “אכנך ולא ידעתני” ו”אאזרך ולא ידעתני”.
הנביא המקראי כנראה גם מודע לאמונתו האמיתית של כורש, והיא האמונה הפרסית – “הדת הזורואסטרית“, המאמינה בכך של העולם מתחלק לטוב ולרע שמקורותיהם שונים זה מזה. הטוב נברא ע”י האל “אהורא-מזדא”, בעוד הרע נברא ע”י הישות “אנגרה-מניו”.
וזו הסיבה שהנביא אומר “לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה” (ישע’ מה,ו-ז). הנביא כאן מציג אמונה יהודית מאוחרת, לפיה גם הטוב וגם הרע נבראו בידי יהוה, ולא ע”י שתי ישויות רוחניות שונות ונפרדות.