בתורה מסופר שפרעה ראה בחלומותיו, שבע פרות רעות ושבע פרות טובות, שבע שיבולים צנומות ושבע שיבולים מלאות וטובות.
ניתן בנקל לשים לב, שהפרות והשיבולים הרעות, מתוארות לעיתים כ”רקות” ברי”ש ופעמים כ”דקות” בדל”ת.הפרות:
“וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר” (בר’ מא,ג).
“וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר” (שם,ד).
“וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר” (שם,יט).
“וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת” (שם,כ).
“וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן” (שם,כז).
השיבולים:
“וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן” (שם,ו).
“וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת” (שם,ז).
“וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם” (שם,כג).
“וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת” (שם,כד).
“וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים” (שם,כז).
לפי הנוסח שלפנינו, בעת החלום הפרות היו “דקות”, ואילו בתיאורו של פרעה ופתרונו של יוסף הן “רקות”. לעומת זאת השיבולים גם בעת החלום וגם בתיאורו של פרעה הן “דקות”, ורק בפתרונו של יוסף הן “רקות”.
ייתכן שבסיפור שלפנינו, נוצרו בידי המעתיקים החלפות בין האותיות רי”ש ודל”ת. סייעתא לכך ניתן למצוא במסורות נוסח שונות, כמו בנוסח השומרוני שם הפרות הרעות לכל אורך הסיפור הן “רקות”, והשיבולים הן “דקות”, כך גם בקטעים מקומראן ובפשיטתא. מתרגום-השבעים עולה לכאורה שגרס לכל אורך הסיפור, הן אצל הפרות והן אצל השיבולים – “דקות”.
לא ניתן לדעת מה היה הנוסח המקורי, על-כל-פנים סביר שהפתרון במקרה זה לחילופי הנוסחאות, הוא טעות הדומות של האותיות דל”ת ורי”ש.
כפי שניתן לראות בטבלה, האותיות דל”ת ורי”ש דומות מאוד, לא רק בכתב הארמי שלנו לגופניו אלא גם בכתב העברי העתיק יכול להיווצר בלבול ביניהן.
חילופים בין רי”ש ודל”ת במקרא אינו נדיר, להלן מספר דוגמאות:
“וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדֹדָנִים” (בר’ י,ג-ד) = “וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְדִיפַת וְתוֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישָׁה כִּתִּים וְרוֹדָנִים” (דבה”א א,ו-ז). ריפת = דיפת, דדנים = רודנים.
נשיא שבט גד במפקד הראשון בתורה נקרא מספר פעמים – “אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל” (במ’ א,יד; ז,מב ומז; י,כ), אך במקרה אחד הוא נקרא “אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל” (במ’ ב,יד). דעואל = רעואל.
“וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר” (בר’ לו,לט) = “וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד” (דבה”א א,נ). הדר = הדד.
ועוד דוגמאות רבות במקרא.
לא הייתי אומר שהדמיון בכתב העברי העתיק רב, אתה מתעלם מהרגל.
לשומרונים יש נטיה להאחדה, כנ”ל לשבעים. כך שהראיה לא חזקה אם בכלל.
נכון, לכן כתבתי בלשון עדינה יותר לגבי הכתב העברי העתיק. אם כי בלבול בוודאי יכול להיווצר אם הסופר לא הקפיד כדבעי על הרגל, ישנן דוגמאות כאלו בכתובות עבריות.