נאמר “וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר וְאֶת-רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (דבה”א ה,כו).
“פול” הוא “תלגת פלנסר”, מדובר באותו מלך אשורי, כמוכח מכמה מקורות מקראיים וחוץ-מקראיים. מה שאומר שכפי הנראה אחד מהקטעים המסומנים הינו גלוסה פרשנית שנכנסה לכתוב ובטעות נוסף וא”ו ב”ואת רוח”.
להערכתי הנוסח המקורי הוא הקטע השני, שכן ניסוח הפסוק נעשה כנראה בידי המחבר (או בן זמנו), כעולה מראשית הפסוק “ויער אלהי ישראל את רוח” = “וַיָּעַר יְהוָה עַל-יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים” (דבה”ב כא,טז). המחבר רגיל להשתמש בשם “תלגת פלנ[א]סר” (דבה”א ה,ו; דבה”ב כח,כ), לכן מסתבר שהגלוסה היא הקטע הראשון המכיל את הכינוי “פול”.