בעיון מדוקדק בחמשת חלקי ס’ תהלים, עולה עובדה מעניינת. בעוד ספרים א’, ד’ וה’ משתמשים כמעט רק בשם “יהוה”, ספר ב’ לעומתם משתמש תדיר בשם “אלהים”. ראה ההשוואה כדלהלן:
ספר א’ (א-מא): יהוה = 272, אלהים = 15
ספר ב’ (מב-עב): יהוה = 32, אלהים = 165
ספר ג’ (עג-פט): יהוה = 44, אלהים = 46
ספר ד’ (צ-קו): יהוה = 105, אלהים = 0
ספר ה’ (קז-קנ): יהוה = 235, אלהים = 7
לכשנעיין עוד נבחין כי לא רק שספר ב’ מרבה להשתמש בשם “אלהים”, אלא הוא משתמש בשם זה אף כשהיה מתאים הרבה יותר להשתמש בשם “יהוה”.
להלן מספר דוגמאות (דוגמאות אלו מובאות אצל א’ רופא, מבוא לספרות המקרא עמ’ 309-310):
א) “שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי” (נ,ז). פסוק זה מרמז כמסתבר לפסוק “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ” (שמות כ,ב), ומשום כך הניסוח לכאורה אמור היה להיות ‘ואעידה בך יהוה אלהיך אנכי’.
ב) “יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו” (סח,ב). פסוק זה דומה להפליא לפסוק “קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ” (במדבר י,לה), אך משום מה במזמור בתהלים במקום שם “יהוה” מופיע הכינוי “אלהים”.
ג) “אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה: אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (סח,ח-ט). פסוקים אלו מבוססים על קטע מ”שירת דבורה”, שם נאמר “יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (שופטים ה,ד-ה).
כמו כן הצירוף של “אלהים אלהיך” או “אלהים אלהי” וכדומה (בלא הזכרת שם “יהוה” לצידו), הוא מוזר, ואין כדומה לו בשום ספר אחר בתנ”ך מלבד ס’ תהלים – ואך ורק בספר ב’ בתהלים! (ראה מג,ד, ומה,ח, ומח,טו, ונ,ז, ונא,טז, וסז,ז, וסח,ט). ישנה דוגמה אחת נוספת בס’ דברי הימים (ב’ לד,לב), שנתייחס אליה בהמשך.
על סמך דוגמאות אלו, ניכר כי לא סתם כך ספר ב’ הוא “אלוהיסטי”, אלא בכוונה תחילה הוא כך.
ראה דוגמה נוספת: מזמור י”ד (ספר א’) נכפל כנזכר במזמור נ”ג (ספר ב’), אך בספר ב’ נתחלפו הזכרות שם “יהוה” לשם “אלהים”.
“יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף” (יד,ב) = “אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף” (נג,ג).
“יְהוָה לֹא קָרָאוּ” (יד,ד) = “אֱלֹהִים לֹא קָרָאוּ” (נג,ה).
“בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ” (יד,ז) = “בְּשׁוּב אֱלֹהִים שְׁבוּת עַמּוֹ” (נג,ז).
תופעה דומה מצויה בכמה מקומות בס’ דברי-הימים, לדוגמה ראה:
“וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל (פלשתיים) פְּלִשְׁתִּים וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ: וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים: וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ:וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק: וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים: וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים: וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד גָּזְרָה:” (דה”א יד,י-טז).
לעומת – “וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ: וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ יְהוָה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים: וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו: וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים: וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים: וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא יְהוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים: וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר” (שמ”ב ה,יט-כה).
במקרה זה רואים בדומה לספר ב’ בתהלים, שהתחלפו הזכרות שם “יהוה” לשם “אלהים” (לא כולם, כפי שאף בס’ ב’ בתהלים נזכר מספר פעמים שם “יהוה”).
וראה בדומה לתופעה בספר ב’ בתהלים של “אלהים אלהיך” וכדומה, דוגמה שהיא לכאורה גם כזו בדה”י: “כִּבְרִית אֱלֹהִים אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם” (ב’ לד,לב). ואולי אף דוגמה בס’ עזרא: “בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (ו,כב).
יתכן שמה שעומד מאחורי השימוש המוגבר בשם “אלהים”, הוא בעקבות הקדושה שייחסו בימי בית שני לשם “יהוה”. אם כי כפי שראינו ספר ב’ וכן דה”י אינו משמיט את כל ההזכרות של שם “יהוה”, כך שההסבר לתופעה זו אינה ברורה עדיין.
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 8/1/2010]
האם האוסף האלוהיסטי כולל רק את ספר ב’?
בנתוני ההשוואה בין איזכורי “יהוה” מול “אלהים”, לא רק ספר ב’ חריג בהשוואה לספרים אחרים בתהלים בכך שמשתמש תדיר ב”אלהים” במקום “יהוה”, גם ספר ג’ חריג בכך שמספר איזכורי “יהוה” (44) ו”אלהים” (46) זהים כמעט. מדוע?
בקריאת מזמורי ספר ג’ ניתן להבחין שאיזכורי “אלהים” ברובם הגדול במחצית הראשונה של ספר ג’, ואילו הרוב הגדול של איזכורי “יהוה” הינם במזמורי המחצית השניה של ספר ג’.
מזמורים עג – פג: יהוה – 13 אלהים – 38
מזמורים פד – פט: יהוה – 31 אלהים – 8
האם מזמורים עג-פג נכללים אף הם באוסף האלוהיסטי?
ניתוח מזמורים אלו מראה שקרוב לוודאי שאכן הם כלולים באוסף האלוהיסטי. שכן אף בהם מאפיינים דומים למזמורי ספר ב’ האלוהיסטי.
לדוגמה: “קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי” (ספר ג’ – עז,ב), בפסוק דומה הנוסח הוא “קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל יְהוָה אֶתְחַנָּן” (ספר ה’ – קמב,ב).
כך גם ביטוי כמו “אֱלֹהִים עֶלְיוֹן” (עח,נו), ביטוי הנזכר במקרא שוב רק בספר ב’ האלוהיסטי (נז,ג), במקום “יְהוָה עֶלְיוֹן” (ז,יח; מז,ג; צז,ט).
נמצא איפוא כי באוסף האלוהיסטי נכללים המזמורים מב-פג, שהם ספר ב’ ומחציתו הראשונה של ספר ג’.
גם בתורה עצמה, השימוש בשם “אלוהים” כשמו של האל נמצא מאות פעמים בגרעין המקורי של התורה – בראשית ותחילת שמות, ואילו בהמשך כמעט ואין שימוש כזה. אלוהים זו מערכת יחסים. לא שמו של האל האולטימטיבי.