היחס השלילי כלפי השומרונים (כותים) במקרא ידוע ומוכר, עם זאת נראה שיש במקרא גם גישה אחרת, הפוכה אפילו.את היחס השלילי לשומרונים אנו רואים במקרא בעיקר בשני מקומות:
א) נאמר “וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַדְמָתוֹ אַשּׁוּרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: […] וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת יְהוָה: וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם: […] וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת יְהוָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת: אֶת יְהוָה הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם: עַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם עֹשִׂים כַּמִּשְׁפָּטִים הָרִאשֹׁנִים אֵינָם יְרֵאִים אֶת יְהוָה וְאֵינָם עֹשִׂים כְּחֻקֹּתָם וּכְמִשְׁפָּטָם וְכַתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר שָׂם שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: […] וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי אִם כְּמִשְׁפָּטָם הָרִאשׁוֹן הֵם עֹשִׂים: וַיִּהְיוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְרֵאִים אֶת יְהוָה וְאֶת פְּסִילֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים גַּם בְּנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם הֵם עֹשִׂים עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (מל”ב יז,כג-מא).
בקטע זה מוצגים יושבי שומרון כולם כזרים, שיושבו בערי שומרון במקום שבטי ישראל שהוגלו כולם, כך בפשוטו. הם מוצגים גם כמי שעבדו הן את אלוהי ישראל והן את אליליהם בשיתוף, כך מאז ו”עד היום הזה”.
ב) נאמר “וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם (ולא) וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס” (עז’ ד,א-ג).
בקטע זה גם כן, מוצגים יושבי שומרון (כולם) כזרים, אך אין ערעור על טענתם “כי ככם נדרוש לאלוהיכם” ולא טענו נגדם כי הם (גם) עובדי אלילים. אף מבני משפחות הכהונה החשובות נישאו לשומרונים (נחמ’ יג,כח) ולא ראו בכך נישואין לעובדי אלילים.
שומרונים בתפילה על הר גריזים, פסח 1944
עם זאת אנו מוצאים גישה שונה לחלוטין דווקא בס’ דבה”י:
“וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה לָבוֹא לְבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: […] וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר: […] וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם: אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם” (דבה”ב ל,א-יא).
בקטע זה ישנה גישה הפוכה לחלוטין! כאן מוצגים יושבי ערי שומרון כולם כשארית הפליטה של שבטי ישראל, גם אלו שצחקו ולעגו לשליחיו של חזקיהו(!), ואין זכר ל’כותים’ הזרים. וכאן לא רק שאין דוחים את יושבי שומרון, חזקיהו אף מנסה, אליבא דסיפורו של דבה”י, לקרבם ולשכנעם שיבואו למקדש בירושלים.
כך עולה גם מהנאמר “וַיָּבֹאוּ אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית אֱלֹהִים אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם” (דבה”ב לד,ט).
אף היכן שדבה”י כן מזכיר זרים, הוא רואה בהם מיעוט, אך חלק לגיטימי מישראל – “וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה” (דבה”ב ל,כה).
בעוד שאת שתי הגישות הראשונות אפשר להסביר לא כסותרות, אלא כמייצגות תקופות שונות, כשבתחילה השומרונים עבדו את אלוהי ישראל בשיתוף עם אליליהם, ומאוחר יותר החלו לעבוד את אלוהי ישראל בלבד. לעומת זאת את הגישה השלישית – גישתו של דבה”י – קשה להסביר כך.
דבה”י הלא נכתב בראשית המאה ה-4 לפנה”ס, כשלכאורה הגישה הבדלנית המוצגת בס’ עזרא ונחמיה שלטה בעוז (והמשיכה כך מאז ועד היום).
גישתו של דבה”י, מוצגת אמנם באמצעות תיאורים בלתי היסטוריים, אך היא מייצגת השקפה שהיתה מקובלת על המחבר, גישה שהיתה מקובלת אף בקרב משפחות הכהונה החשובות בימיו שאף נישאו לשומרונים כנ”ל, וקירבו את טוביה “העמוני” (נחמ’ יג,ד-ה) ואף בקרב חלק מהנביאים (נחמ’ ו,יד) ושרי יהודה (שם,יז-יח).
(רוב ועיקר הדברים כאן מתבססים על מאמרו של מרדכי כוגן ‘הפולמוס המקראי הקדום נגד תושבי שומרון’, בספר ‘השומרונים’, עמ’ 33-28).
למה אתה חושב ש’אפרים ומנשה’ שבדברי הימים הם שומרונים? אולי הכותב סבר שלא כל עשרת השבטים הוגלו, ואולי כך היתה באמת המציאות, כמו שסוברים היום רבים לגבי גלות בית שני שלא היתה גורפת כפי שמתארים אותה חז”ל
לפי מלכים כל עשרת השבטים גלו והשומרונים אינם אלא זרים “כותים”. לעומת זאת בדבה”י יושבי ישראל הם מעשרת השבטים ואילו הזרים “גרים” הם מעטים, כלומר שהשומרונים הם מישראל ולא זרים.