שני פרקים מקבילים – ירמיה נב ומלכים ב’ כה

פרק נ”א בירמיה מסתיים במילים אלו: “עַד-הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ” (ירמ’ נא,סד). ממילים אלו משתמע שפרק נ”ב הבא אחריו והחותם את ס’ ירמיה, אינו מיוחס לירמיהו הנביא, בשונה משאר פרקי הספר.
והנה פרק נ”ב בירמיה שווה בתוכנו (כמעט כולו) לפרק כ”ה במלכים ב’ (וסוף כ”ד). ושני הספרים מספרים על קורות מלכותו של צדקיהו וחורבן ירושלים והמקדש.

ונשאלת השאלה, מה בכלל עושה פרק כזה השווה בתוכן ובסגנון לס’ מלכים, כנספח בס’ ירמיה? ומתי נעשה הדבר?
ניתן לכאורה להציע הסבר פשוט, לפיו בעת שנוסף פרק נ”ב כנספח בס’ ירמיה עדיין לא היה ס’ מלכים ערוך כספר, ולכן הסופר צירפו כנספח לס’ ירמיה.

בהשוואה של שני הפרקים משני הספרים, ניתן להווכח שהפרק במלכים הינו משובש, וכי הוא העתקה של הפרק המקביל בירמיה.

להלן דוגמאות לכך (הודגשו מילים חסרות, וסומנו בקו תחתון מילים ששונו):
1) “בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא-הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין-הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה” (ירמ’ נב,ו-ז).
= “בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא-הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ: וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה” (מל”ב כה,ג-ד).

2) “וְאֶת-הַסִּרוֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַמִּזְרָקֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-יְשָׁרְתוּ בָהֶם–לָקָחוּ: וְאֶת-הַסִּפִּים וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת-הַסִּירוֹת וְאֶת-הַמְּנֹרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת וְאֶת-הַמְּנַקִּיּוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף–לָקַח רַב-טַבָּחִים: הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם אֶחָד וְהַבָּקָר שְׁנֵים-עָשָׂר נְחֹשֶׁת אֲשֶׁר-תַּחַת הַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְשְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה–לֹא-הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה” (ירמ’ נב,יח-כ).
= “וְאֶת-הַסִּירֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ-בָם–לָקָחוּ: וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף–לָקַח רַב-טַבָּחִים: הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה–לֹא-הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה” (מל”ב כה,יד-טז).

3) “וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קומה (קוֹמַת) הָעַמֻּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת נָבוּב: וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל-הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים: וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים–תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה כָּל-הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל-הַשְּׂבָכָה סָבִיב” (ירמ’ נב,כא-כג).
= “שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה (אַמּוֹת) וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל-הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל-הַשְּׂבָכָה” (מל”ב כה,יז).

ראיה לגירסת ירמ’, יש מתיאור הקמת מקדש שלמה בס’ מלכים עצמו: “וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק נְחֹשֶׁת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית” (מל”א ז,טז).
מדוגמאות אלו ניתן להווכח בנקל, שהפרק במלכים הינו העתקה גרועה של ירמיה נ”ב.

למעשה ניתן גם להניח, שלא רק שמל”ב כ”ה הוא העתקה של ירמ’ נ”ב, אלא שהעתקה זו נעשתה כנראה רק לאחר שירמ’ נ”ב נוסף כנספח לס’ ירמיה. שכן מל”ב כ”ה כולל בתוכו שני קטעים שהם עיבוד של שני קטעים מתוך ס’ ירמיה עצמו.

ראה (הודגשו הקטעים השווים) “וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן: וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי–הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם: וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל-תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל–וְיִטַב לָכֶם” (מל”ב כה,כב-כד).
= “וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא-הָגְלוּ בָּבֶלָה: וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עופי (עֵיפַי) הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי–הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם: וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל-תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל–וְיִיטַב לָכֶם” (ירמ’ מ,ז-ט).

וראה גם “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת-הַיְּהוּדִים וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה” (מל”ב כה,כה).
= “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם–הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה: וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב–וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל בָּאָרֶץ: וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁם–אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל” (ירמ’ מא,א-ג).

היוצא מדברים אלו, שירמ’ פרק נ”ב נוסף לס’ ירמיה כנספח, מכיון שלא היה ס’ מלכים ערוך (הפרקים האחרונים עכ”פ). ושכנראה מל”ב פרק כ”ה נכתב רק לאחר שס’ ירמיה היה כבר ערוך כשהוא כולל את הנספח (פרק נ”ב).

[הדברים נכתבו במקור על ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 26/12/2011, עם תיקוני ניסוח ותוספת]

עם זאת נקודה מעניינת היא גירסה כפולה הקיימת בנוסח שלפנינו בירמ’:

נאמר אודות יהוכין: “וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו” (ירמ’ נב,לד).
כפי שניתן לראות ישנה כפלות בסיום הפסוק, איך נוצרה כפילות זו?
הנה במקבילה בס’ מלכים הנוסח הוא “וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו” (מל”ב כה,ל), אבל מתרגום השבעים לירמיה (שם) עולה נוסח עברי: “[…] דבר יום ביומו עד יום מותו” – ללא התוספת “כל ימי חייו”.
ייתכן שבנוסח ירמ’ שלפנינו סופר מעתיק שילב את שתי הנוסחאות ויצר כפל גירסה, כשהוא מוסיף לנוסח שבירמיה (הזהה לזה שבתה”ש) את המילים “כל ימי חייו” שמצא בס’ מלכים בפסוק הפסוק.

[הדברים נכתבו במקור על ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 19/12/2013, עם תיקוני ניסוח]