אחד הנושאים המרתקים בביקורת המקרא הוא נושא תיארוך ספרי המקרא ובראשם ספר התורה והנה מעיון בתורה עולה כי הכותבים כלל לא העלו על דעתם להציג את התורה (את ה”חומש”) כמי שנכתבה בימיו ובידו של משה.
דוגמה מפורסמת מבין הראיות למסקנה זו היא רשימת מלכי אדום בתורה.
רשימת מלכי אדום פותחת בפסוק: “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל” (בר’ לו,לא).
תחילה בולט לעין האיזכור של קיום המלוכה בישראל, הכותב כבר יודע שישנה מלוכה בישראל. אך גם אם נקודה זו היה ניתן להסביר כביכול כ”נבואה לעתיד”, לא כך לגבי ניסוח הפסוק כולו. שכן הפסוק מתאר את המלכים שהוא הולך לפרטם ברשימה כמי שכבר “מָלְכוּ” בעבר “בארץ אדום”.
כלומר, בעת כתיבת הדברים כבר היתה מלוכה, והרשימה באה לספר על מלכי אדום שמלכו באדום בעבר, לפני המלוכה בישראל.
כוונת הכותב כנראה לספר על מלכי אדום שמלכו בה לפני שדוד המלך הסיר את המלוכה מאדום והעמיד בה נציבים. ראו “וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים בְּכָל אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ” (שמ”ב ח,יד). אודות ימי שלמה מסופר שאחד מזרע המלוכה ניסה למרוד בשלמה: “וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם” (מל”א יא,יד) – השם “הדד” נזכר ברשימת מלכי אדום (בר’ לו,לה-לו), ולפי גירסת דברי-הימים שמו של המלך האחרון באדום גם היה “הדד” (דבה”א א,נ-נא).
המצב של העדר מלוכה באדום מתואר כמי שהמשיך עוד בימי יהושפט מלך יהודה: “וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ” (מל”א כב,מח), אך בימי יהורם בנו כבר מרדו אדום ביהודה והמליכו על עצמם מלך: “בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ” (מל”ב ח,כ).
נמצא איפוא, שסביר להניח שרשימת מלכי אדום נכתבה מתי שהוא לאחר ימי דוד, לפני החזרת המלוכה לאדום בימי יהורם בן יהושפט, אם כי אין לפסול שייתכן ונכתבה לאחר החזרת המלוכה לאדום אף שכבר היה אז לכאורה פחות עניין ברשימה.
שלג על הרי אדום
הפרשן אבן-עזרא מביא דעה המתארכת רשימה זו בימי יהושפט: “ויצחקי אמר בספרו, כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה, ופירש הדורות כרצונו. הכי קרא שמו יצחק, כל השומע יצחק לו. כי אמר כי הדד הוא הדד האדומי, ואמר כי מהיטבאל אחות תחפנחס. וחלילה חלילה שהדבר כמו שדבר על ימי יהושפט, וספרו ראוי להשרף” (בר’ לו,לא), בהמשך דבריו הוא מנסה לדחות את שאלת איזכור המלוכה וכותב: “והאמת שפירוש לפני מלך מלך על משה מלך ישראל, וכן כתוב ‘ויהי בישורון מלך’ (דב’ לג,ה)”.
כמובן שלא ניתן לקבל ש”מלך בישראל” הכוונה היא למשה שלא מתואר ולא מוגדר כמלך בשום מקום במקרא, כשגם הפסוק “ויהי בישורון מלך” אין שום הכרח להבינו כמדבר על משה, ו”ערבך ערבא צריך” (ערבך, ערב צריך).
ישראל פינקלשטיין הזכיר כמה פעמים בהרצאות וראיונות שאין עדויות על ממלכה טריטוריאלית באדום לפני המאה השמינית לפני הספריה, אז יכול להיות שזה מאוחר אפילו יותר.
קשה להאמין שהמלך הוא משה כיון שמשמעותו הפרשה שהמלך שהמלך לבני ישראל ביטל את מלכות האדומים