ניתוח פרשת קידוש ערי המקלט בספר יהושע, מראה שהוא שילוב שני מקורות שונים. כשסופר הרמוניסטי מאוחר הוסיף עיבוד והרחבה על פי ס’ דברים.ישנה כאן הדגמה של הריאליה של פן מסוים של “השערת התעודות”, כפי שיבורר מן הדברים.
בס’ יהושע (כ) ישנו קטע המספר על קידוש ערי המקלט ובו פירוט של מצוות ערי המקלט. השוואת קטע זה לשני המקורות בתורה המדברים על מצווה שכזו, הכוהני (במ’ לה,ט-לד) והדויטרונומיסטי (ד,מא-מג; יט,א-יג), מראה שקטע זה משלב משתי הפרשיות.
ביהושע כ נאמר (כחול – כוהני, אדום – דויטרונומיסטי):
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.
ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה.
ג לָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי-דָעַת וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם.
ד וְנָס אֶל-אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר-הַהִיא אֶת-דְּבָרָיו וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ-לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם.
ה וְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וְלֹא-יַסְגִּרוּ אֶת-הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ כִּי בִבְלִי-דַעַת הִכָּה אֶת-רֵעֵהוּ וְלֹא-שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
ו וְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל-עִירוֹ וְאֶל-בֵּיתוֹ אֶל-הָעִיר אֲשֶׁר-נָס מִשָּׁם.
ז וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה.
ח וּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד וְאֶת-גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה.
ט אֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה.
רוב ההשוואות הינן לפרשיות הרלוונטיות כדלהלן, אבל חלקן למקומות אחרים במקורות אלו. כמו “אשר יהיה בימים ההם” (כ,ו = דב’ יז,ט; יט,יז; כו,ג), והשימוש בלשון “מטה” הכוהני במקום “שבט” הדויטרונומיסטי, והביטוי הכוהני הנפוץ “לכל בני ישראל ולגר הגר בתוכם”.
במדבר לה:
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן. יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. יג וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ-עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם. יד אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. טו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ-הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. טז וְאִם-בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יז וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יח אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. יט גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ-בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ. כ וְאִם-בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת. כא אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת-יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ-בוֹ. כב וְאִם-בְּפֶתַע בְּלֹא-אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה. כג אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ. כד וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. כה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ. כו וְאִם-יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת-גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה. כז וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת-הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם. כח כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. ל כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. לא וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי-מוֹת יוּמָת. לב וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד-מוֹת הַכֹּהֵן. לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בדב’ ד נאמר:
מא אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ. מב לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְנָס אֶל-אַחַת מִן-הֶעָרִים הָאֵל וָחָי. מג אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת-גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי.
בדב’ יט נאמר:
ב שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ. ג תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת-גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל-רֹצֵחַ. ד וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר-יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי-דַעַת וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. ה וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה וָחָי. ו פֶּן-יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי-יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי-יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט-מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ז עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ. ח וְאִם-יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ. ט כִּי-תִשְׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל-הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. י וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים. יא וְכִי-יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל-אַחַת הֶעָרִים הָאֵל. יב וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת. יג לֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם-הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ.
הרוצח בורח אל עיר מקלט (צ’ארלס פוסטר, 1884)
ישנם כמה וכמה חספוסים בקטע ביהו’ כ, כמו הכפילות “בשגגה בבלי דעת” (כ,ג) – שילוב של הסגנונות של שני המקורות, וכמו הניסוח המוזר “עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול” (כ,ו) המשלב שני שלבים שונים בציווי הכוהני לרצף אחד כשלא מבורר בפסוק מה קורה בין לבין, ההבדל בין שוגג למזיד.
אבל תמוהה יותר הסתירה הפנימית שיש בקטע כפי שהוא בפנינו. שכן לפי פסוק ד הוא כבר דיבר עם זקני העיר והם הכניסו אותו פנימה ונתנו לו לגור בעיר, כלומר הוא כבר הוכר על ידם כשוגג, ולכן אסור להסגירו בידי גואל הדם כיוון שהיה זה “בבלי דעת” (פסוק ה). אך לפי פסוק ו הוא עדיין לא הוכר כשוגג – “עד עמדו לפני העדה למשפט”.
מסקנה סבירה תהיה שהקטע שבפנינו (יהו’ כ) מורכב משני מקורות שונים או שעכ”פ עבר הרחבה בשלב מאוחר יותר לחיבורו הראשוני.
ואכן, מתרגום השבעים לס’ יהושע (כת”י B, ואטיקנוס), עולה אכן כך!
בשחזור התרגום חזרה ללשון המקרא כך נראה הקטע המקורי:
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר.
ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם אֶת-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד-מֹשֶׁה.
ג מִּקְלָט לָרוֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי-דָעַת וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט וְלֹא יָמוּת הַרוֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם.
ו עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.
ז וַיַּקְרה אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת-קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה.
ח וּבעֵבֶר היַרְדֵּן נָתן אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה-גָד וְאֶת-גּוֹלָן בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה.
ט אֵלֶּה הֶעָרִים המקרות לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד-עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.
מעיון בקטע משוחזר זה נמצא, כי הקטע המקורי של יהו’ כ נכתב בהשראת המקור הכוהני (במ’ לה) ולא בהשראת המקור הדויטרונומיסטי (דב’ יט).
אך עם זאת נדמה לכאורה שהכותב המקורי השתמש בקטע בדב’ (ד,מא-מג) שם מסופר על הקדשת שלש ערי המקלט בעבר הירדן, שהכניס הכותב בפסוק ח. אך ככל הנראה ההיפך הוא הנכון, שכן הקטע שם חשוד בפני עצמו כתוספת מאוחרת הבאה לפשר בין שני המקורות (במ’ ודב’), כפי שהארכתי בדבר בעבר. ולכן ייתכן שהכותב המאוחר שם הוא זה שהשתמש בקטע המקורי כאן ביהו’ וייחס את קידוש הערים העבר הירדן למשה במקום ליהושע, ולא להיפך (ואולי המעבד המאוחר של הקטע כאן ביהו’ הוא זה שהוסיף את הקטע ההרמוניסטי בדב’ ד).
אם כך, אזי כל הקטע הוא כוהני במהותו, ואז העיבוד וההרחבה המאוחרים נועדו לשלב את החוק הדויטרונומיסטי של ערי המקלט וליצור הרמוניזם. שילוב של שתי תפישות שונות לגבי תכליתה של עיר המקלט (אאריך בזה בהזדמנות אחרת), מה שיצרו את הסתירות הפנימיות בקטע ביהו’ כ כפי שהוא בפנינו.
ניתוח יהו’ כ מציג את הריאליה של פן מסוים ב”השערת התעודות”, שילוב של שתי תפישות שונות הסותרות זו את זו, כשסופר מאוחר בא (במקרה זה) ליצור הרמוניה בין שתיהן ומוסיף את תוכנו של מקור אחד על קטע המתבסס על מקור אחר. כשבשילוב הוא משאיר חלק מהסתירות בין שתי התפישות והוא אינו נצמד בהכרח ללשון המקורית, ועדיין ניתוח לשוני מגלה לנו שיש כאן עיבוד מאוחר.