בהתגלות האל לשלמה, הוא אומר לו “יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּ” (מל”א יא,יא-יג).
האל מבטיח לשלמה כי בידי רחבעם בנו יוותר שבט אחד בלבד!
לאחר מכן בנבואתו של אחיה השילוני לירבעם נאמר “וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח-לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: […] וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים: וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם” (מל”א יא,ל-לו).
אחיה קורע את הבגד ל-12 חלקים, הוא נותן לירבעם 10 חלקים כנגד 10 שבטים, ומייעד לרחבעם חלק אחד בלבד כנגד שבט אחד. (מה עם החלק האחרון, החלק ה-12? ואיזה שבט החלק ה-12 מסמל?).
מאוחר יותר כשמסופר על פילוג המלוכה, נאמר “וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ” (מל”א יב,כ).
בפסוק זה גם כן אנו רואים כי רק שבט אחד נותר בידי בית דוד – שבט יהודה!
אמנם מיד לאחר מכן נאמר כך “וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה: וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה” (מל”א יב,כא-כד).
כאן לפתע מופיע שבט בנימין כנאמן לרחבעם, בניגוד לנבואות לשלמה וירבעם שבידי רחבעם יהיה רק שבט אחד, ובניגוד לפסוק הקודם האומר “לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ“.
למעשה גם במקום אחר בספר חוזר הענין הזה של שממלכת יהודה כללה רק שבט אחד – “וַיִּתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ” (מל”ב יז,יח).
ישנה כאן סתירה פנימית בספר מלכים, אם שבט בנימין היה נאמן לרחבעם או שבט יהודה בלבד.
ייתכן שההסבר הוא פשוט, שהטריטוריה של שבט בנימין הלא היתה בגבול הממלכות, לכן במלחמות בין הצדדים לעיתים היו בני בנימין חלק מממלכת יהודה ולעיתים בממלכת ישראל.
כך אנו מוצאים את “גבע בנימין” בשטח ממלכת יהודה (מל”א טו,כב), כמו כן את ה”מצפה” ביהודה (שם), אבל את “בית אל” שהיתה בגבול בין שבט אפרים לבנימין (יהו’ טז,א-ב; יח,יג) ונחשבת אחת מערי בנימין (שם,כב), אנו מוצאים כעיר הפולחן של ממלכת ישראל דווקא במשך מאות שנים (מל”א יב,כט ועוד).
הסתירה בתיאור מלכותו של רחבעם משקפת לכאורה השלכה לאחור של התקופה בה עכ”פ חלק מנחלת בנימין היתה תחת שלטון ממלכת יהודה.
יש לציין שבדה”י הפסוק המודגש חסר – “וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם: וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה” (מל”א יב,יח-כא).
למעשה כל הפסוקים מספר מלכים המספרים שרק שבט יהודה היה נאמן לרחבעם, הושמטו בספר דברי-הימים!
[עיקר הדברים פורסמו על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 22-25/8/2013]
רשימת ערי בנימין מעידה על חלוקת הנחלה בין הממלכות
בספר יהושע, בדומה לרשימות ערי הנחלות של השבטים האחרים, גם בתיאור נחלת בנימין רשימת הערים מחולקת לשתי קבוצות, אחת של 12 ערים והשניה של 14 ערים (ע”פ הכתוב).
ראה “וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יְרִיחוֹ וּבֵית חָגְלָה וְעֵמֶק קְצִיץ: וּבֵית הָעֲרָבָה וּצְמָרַיִם וּבֵית אֵל: וְהָעַוִּים וְהַפָּרָה וְעָפְרָה: וּכְפַר (העמני) הָעַמֹּנָה וְהָעָפְנִי וָגָבַע עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן: גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת: וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה: וְרֶקֶם וְיִרְפְּאֵל וְתַרְאֲלָה: וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלִַם גִּבְעַת קִרְיַת עָרִים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם” (יהו’ יח,כא-כח).
ברצוני להציע כי במקרה של בנימין, חלוקת הנחלה לשני מחוזות משקפת את חלוקת הנחלה בין ממלכות ישראל ויהודה בתקופת זמן מסויימת.
ניתן לבחון נכונות השערה זו אם נמצא כי ערי קבוצה א’ נזכרות בהקשר ובשיוך לממלכה אחת בעוד ערי קבוצה ב’ בהקשר ובשיוך לממלכה השניה. ואכן מספר ערים מהקבוצה הראשונה נזכרות בהקשר ובשיוך לממלכת ישראל, בעוד ערים מהקבוצה השניה בהקשר לממלכת יהודה.
קבוצה א‘:
יריחו – נבנתה (שוב) בימי אחאב (מל”א טז,לד), ונזכרת מספר פעמים בקובץ סיפורי אליהו ואלישע (מל”ב ב).
בית חגלה, עמק קציץ ובית הערבה – ערים אלה לא נזכרות כלל מחוץ לרשימת זו, אך ירבעם השני מתואר כמי שכבש והחזיר לידי ישראל שטחים שנכבשו מהם עד לים-המלח (מל”ב יד,כה), מה שמתאים עם שיוך יריחו לממלכת ישראל כנ”ל.
צמרים – נזכר “הר צמרים אשר בהר אפרים” (דבה”ב יג,ד) בהקשר של מלחמה בין ישראל ויהודה וכמי שעמדה יהודאית עמדה שם. אבל אין הכרח שצמרים והר צמרים זהים או סמוכים, מה גם שתיאוריו של דבה”י לוקים לרוב בחוסר אמינות, ויל”ע.
בית אל – היא שכנה בבירור בשטח ממלכת ישראל עכ”פ עוד מימי ירבעם (מל”א יד,כט ועוד).
עפרה – ממיקומה צפונית לבית-אל, קרוב לוודאי שהיתה אף היא חלק ממלכת ישראל.
גבע – ממיקומה של גבע ברשימה סבורים חוקרים כי גבע זו אינה “גבע בנימין” הידועה אלא זו ששכנה באזור אפרים (כדלהלן).
קבוצה ב‘:
גבעון, הרמה ומצפה – מיקומן ידוע, כשמצפה צפונית מהן, והיא היתה בשליטת יהודה (מל”א טו,כב; ירמ’ מא,ט).
הכפירה ומֹצה – מיקומן גם ידוע, שתיהן דרומית יותר ועל כן קרוב לוודאי בשליטת יהודה.
צלע האלף – בה נקברו שאול ויונתן בנו (שמ”ב כא,יד), סמוכה כנראה לגבעת שאול היא גבעת בנימין, בשליטת יהודה כנראה.
היבוסי היא ירושלם – יהודאית כמובן.
ישנם אמנם שיבושים ברשימת ערי בנימין, אך דומני כי אכן ניתן לומר ששני המחוזות המתוארים ברשימה זו, הראשון מהם היא רשימת ערי בנימין שהיו בשטח ממלכת ישראל ואילו המחוז השני היה בשטח ממלכת יהודה.
לגבי קיומה של עיר בשם גבע נוספת, צפונית לבית-אל, כך גם משתמע לכאורה מהתיאור אודות רפורמת הפולחן של יאשיהו.
ראה “וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע” (מל”ב כג,ח). כאן משמש הביטוי “מגבע עד באר שבע” בדומה לביטוי “מדן ועד באר שבע”, כלומר מהעיר הצפונית ביותר בשטח הממלכה ועד לעיר הדרומית ביותר.
אך “גבע בנימין” הידועה אינה הצפונית ביותר, שכן רמה ומצפה לדוגמה, שהיו בשטח ממלכת יהודה, צפוניות ממנה.
אך בעיקר יש לציין שהנה נזכר שיאשיהו הרס גם את המתחם הפולחני בבית-אל, ובית-אל צפונית עוד יותר ובתוך שטחה של ממלכת ישראל לשעבר. ראה “וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל” (שם,ד), ובעיקר “וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה” (שם,טו).
[פורסם על-ידי במקור בפורום ביקורת המקרא באתר היידפארק – 15-17/11/2016]
מעניין לציין, שאכן בחרסי שומרון נזכר ישוב בשם “גבע” באזור מנשה, המזוהה לפי חוקרים עם הכפר ג’בע בשומרון (סמוך לחומש).
האם יש במקרא אזכור נוסף של “גבע זו אינה “גבע בנימין” הידועה אלא זו ששכנה באזור אפרים ” ?
ראה בהמשך הדברים את הראיה מהביטוי “מגבע עד באר שבע”.
אף פעם לא חשבתי על יריחו… יפה !
פוסט מצויין (כרגיל).
אגב, איפה שבט שמעון נכנס בחלוקה של עשרת השבטים מול 2?
הוא נבלע כנראה בתוך יהודה.
יש לשים לב שבמקרא כשישנם 12 שבטים, או שאפרים ומנשה נספרים כשניים ולוי לא נכלל ב12, או שאפרים ומנשה נספרים כיוסף אחד ואז לוי כן נכלל ברשימת ה12.
ישנה במקרא גם אפשרות נוספת, הכללה של אפרים, מנשה ולוי כלושה שבטים ב12 אבל ללא הכללת שמעון, כך זה לכאורה בברכות משה (דב׳ לג), שם שמעון כלל אינו נזכר, כנראה כי נבלע ביהודה.