בספר שמואל ישנן כמה וכמה סתירות פנימיות, המובילות למסקנה הסבירה שהספר כולל בתוכו מסורות שונות ואף סותרות.
להלן מספר דוגמאות:
א) בעקבות איזה אירוע הפך שאול למשל ולשנינה, שהיו אומרים “הגם שאול בנביאים?!”?
זה? – “ויבאו שם הגבעתה והנה חבל נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם: ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נבאים נבא ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים: ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על כן היתה למשל הגם שאול בנבאים” (א’ י,י-יב).
או שמא זה? – “ויגד לשאול לאמר הנה דוד בנוית ברמה: וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם המה: ויגדו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם המה ויסף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם המה: וילך גם הוא הרמתה ויבא עד בור הגדול אשר בשכו וישאל ויאמר איפה שמואל ודוד ויאמר הנה בנוית ברמה: וילך שם אל נוית ברמה ותהי עליו גם הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד באו בנוית ברמה: ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול בנביאם” (א’ יט,יט-כד).
ב) בעקבות איזה חטא של שאול נפסקה המלוכה מביתו והועברה לבית דוד?
האם בגלל שהקריב את הקרבן בלי להמתין לשמואל כנדרש – “וייחל שבעת ימים למועד אשר שמואל ולא בא שמואל הגלגל ויפץ העם מעליו: ויאמר שאול הגשו אלי העלה והשלמים ויעל העלה: ויהי ככלתו להעלות העלה והנה שמואל בא ויצא שאול לקראתו לברכו: ויאמר שמואל מה עשית ויאמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת למועד הימים ופלשתים נאספים מכמש: ואמר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה לא חליתי ואתאפק ואעלה העלה: ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות יהוה אלהיך אשר צוך כי עתה הכין יהוה את ממלכתך אל ישראל עד עולם: ועתה ממלכתך לא תקום בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על עמו כי לא שמרת את אשר צוך יהוה” (א’ יג,ח-יד).
או שמא בגלל שלא השמיד את עמלק כנדרש – “ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול יהוה ואלך בדרך אשר שלחני יהוה ואביא את אגג מלך עמלק ואת עמלק החרמתי: ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבח ליהוה אלהיך בגלגל: ויאמר שמואל החפץ ליהוה בעלות וזבחים כשמע בקול יהוה הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים: כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר יהוה וימאסך ממלך: ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי יהוה ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם: ועתה שא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליהוה: ויאמר שמואל אל שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על ישראל: ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע: ויאמר אליו שמואל קרע יהוה את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך” (א’ טו,כ-כח). וכן נאמר “ויקרע יהוה את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד: כאשר לא שמעת בקול יהוה ולא עשית חרון אפו בעמלק” (א’ כח,יז-יח).
ג) מתי המליך שמואל את שאול, ומדוע ביקש העם מלך?
– “ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים” (א’ ח,ה). והיה זה לפני מלחמתו של שאול בנחש מלך עמון – “ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד ויאמרו כל אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית ונעבדך … ותצלח רוח אלהים על שאול בשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד” (א’ יא,א-ו).
או זה? – “ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו” (א’ יב,יב). כלומר רק בעקבות המלחמה עם נחש העמוני ביקשו העם מלך.
יתכן אמנם ליישב את הסתירה, ששמואל מתייחס בדבריו ל”חידוש המלוכה”, שהוא נעשה בעקבות המלחמה עם נחש העמוני – “ויאמר העם אל שמואל מי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם … ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה: וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו שם זבחים שלמים לפני יהוה וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד” (א’ יא,יב-טו).
ד) האם שאול הכיר את “דוד בן ישי בית הלחמי” בשמו עוד לפני הכותו את גלית הפלשתי?
לפי סיפור אחד בהחלט כן – “ויאמר שאול אל עבדיו ראו נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי: ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו: וישלח שאול מלאכים אל ישי ויאמר שלחה אלי את דוד בנך אשר בצאן … וישלח שאול אל ישי לאמר יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני: והיה בהיות רוח אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה” (א’ טז,יז-כג).
בעוד לפי סיפור גלית הפלשתי שאול לא הכיר כלל את דוד – “וכראות שאול את דוד יצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם: וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח אתו אבנר ויבאהו לפני שאול וראש הפלשתי בידו: ויאמר אליו שאול בן מי אתה הנער ויאמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי” (א’ יז,נה-נח).
יש לציין שלמרות שהוזכר בפרק הקודם קודם בואו של דוד לשאול כמנגן ולפני שנמשח דוד למלך בידי שמואל, שהיו לישי בית הלחמי שבעה בנים חוץ מדוד “ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל … ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן” (א’ טז,י-יא). עדיין מעט לאחר מכן, בנוגע להריגתו של גלית בידי דוד, שוב נזכר שהיו לישי שמונה בנים עם דוד – “ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים” (א’ יז,יב). לשם מה לציין שוב את מוצאו של דוד, וכי לא ידענו זאת? הכפלת הזכרת שמות שלושת בניו הגדולים, מסייעת לטענה שיש כאן אכן שתי מסורות שונות, שהועתקו בידי מחבר ס’ שמואל.
ולמרות שכבר הוזכרו שלושת בניו הגדולים של ישי בשמותיהם בפרק ט”ז בעניין המלכתו של דוד – “וירא את אליאב … ויקרא ישי אל אבינדב… ויעבר ישי שמה” (א’ טז,ו-ט). עדיין מעט לאחר מכן בפרק י”ז בעניין דוד וגלית שוב הוזכרו שלושתם בשמותיהם – “וילכו שלשת בני ישי הגדלים הלכו אחרי שאול למלחמה ושם שלשת בניו אשר הלכו במלחמה אליאב הבכור ומשנהו אבינדב והשלשי שמה” (א’ יז,יג). לשם מה לציינם בשמותיהם?
בבואו של דוד אל שאול כמנגן, הוצג דוד כ”גבור חיל ואיש מלחמה”. כדברי הכתוב “ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו” (א’ טז,יח). פסוק זה סותר לכאורה את דברי דוד לשאול בבואו להלחם בגלית – “ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה, ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי” (א’ יז,לט). וכן את דברי שאול לדוד באותו ענין קודם לכן – “לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעריו” (שם,לג).
בסיפור דוד וגלית, נאמר שאליאב אחי דוד אומר לו: “וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ” (שמ”א יז,כח).
וכי אליאב לא ידע שדוד נמשח למלכות? הוא הרי היה שם כשדוד נמשח. מה עוד שדוד הרי היה נושא הכלים של שאול (שמ”א טז,כא), ובודאי בעת שמתעוררת מלחמה דוד כנושא הכלים של שאול יהיה במקום המלחמה, ולא עסוק ברעיית הצאן.
משמע מכך שיש כאן שתי מסורות שונות, שהועתקו בידי מחבר ס’ שמואל וסוגננו על ידו. מסורת על כך שדוד הגיע לשאול דרך היותו המנגן שלו, ומסורת שונה המספרת שדוד הגיע לשאול בעקבות הריגתו של גלית הפלשתי בידי דוד.
המחבר היה כפי הנראה ער לסתירה בין שתי הגירסאות, וניסה לפשר ביניהם, בכתבו: “וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו בֵּית-לָחֶם” (שמ”א יז,טו). מהסתירות בין הסיפורים שנזכרו, מוכרח שפסוק זה הוא נסיון לפשר בין הגירסאות, אך פשרה זו בעייתית. שכן דוד הלא היה נושא הכלים של שאול, וזה שהיה אמור להיות זמין לנגן לפניו כשרוח רעה שלטה עליו (שמ”א טז,כא-כג), ולא מסתבר שלדוד היתה את האפשרות ללכת לשהות ימים אצל אביו לרעות את הצאן.
ה) מי הרג את גלית, דוד בן ישי בית הלחמי, או בית הלחמי אחר בשם אלחנן?
לפי הסיפור המפורסם היה זה דוד – “ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו מגת … ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו” (א’ יז,ד-נ). וכן “חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וכו'” (שמ”א כא,י).
בעוד לפי גירסה אחרת בספר היה זה אלחנן – “ויך אלחנן בן יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי” (ב’ כא,יט).
יש לציין שבס’ דברי הימים “תוקן” הניסוח, ושם נאמר “ויך אלחנן בן יעיר את לחמי אחי גלית הגתי” (דברי הימים א’ כ,ה). כלומר שינה הכותב את מוצאו של אלחנן שהיה “בית הלחמי”, וכתב שהרג את “לחמי”. אבל כבר בס’ שמואל נזכר אלחנן אחד מגבורי דוד וכבית לחמי – “אלחנן בן דדו בית לחם” (שמואל ב’ כג,כד). ואף בדברי הימים עצמו נזכר שמו כך – “וגבורי החילים עשה-אל אחי יואב, אלחנן בן דודו מבית לחם” (דברי הימים א’ יא,כו). מה גם שבס’ שמואל (ב’ כא,כב) מסופר שגלית היה אחד מתוך ארבעה אחים – “את ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו”, כש”ביד דוד” הכוונה תחת הנהגתו בהיות המלך, שכן דוד עצמו לאחר הריגתו של האח הראשון ישבי, כבר לא יצא עוד למלחמה – “אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל” (שם,יז). את האח הראשון ישבי הרג אבישי בן צרויה (שם,יז), את השני סף הרג סבכי החשתי (שם,יח), ואת השלישי גלית הרג אלחנן בן יערי ארגים (שם,יט), ואת האח הרביעי הרג יהונתן בן שמעה אחי דוד (שם,כא).
יתכן שמסורת זו בדבר הריגתו של גלית בידי אלחנן, שייכת לאותה מסורת ששאול הכיר את דוד עוד מהיותו המנגן אצלו.
שינוי נוסף בין שתי המסורות לגבי מי הרג את גלית הגתי, הוא מתי נהרג אותו גלית. האם בימי שאול ע”י דוד, או ע”י אלחנן בית הלחמי אבל מאוחר יותר בימי מלכות דוד (שמואל ב’ כא,כב).
והנה בסוף התיאור הארוך בס’ שמואל של הגירסה על הריגת גלית בידי דוד נאמר כך: “וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ” (שמ”א יז,נד). איזכורה של “ירושלים” כאן הוא קשה, הלא כידוע שהיו נהוג אז להציג לראווה במקום מרכזי את גופת האויב, לדוגמה ראה הנאמר אודות שאול לאחר שנהרג: “וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן” (שמ”א לא,י. ראה הדמיון בין פסוק זה לנאמר על גלית בפסוק הנ”ל). אך בימי שאול ירושלים היתה כנראה עיר נכרית כפי שהיתה בימי השופטים (שופ’ יט,יב), עד אשר נכבשה בידי דוד (שמ”ב ה,ז). וגם אם נניח שגרו מבני ישראל מחוץ לחומות ירושלים, בוודאי מושבם לא היה נחשב לא עיר ולא חשובה בשביל ששם ישימו את ראשו של גלית.
האם יתכן שהנזכר בפסוק הוא שארית מהגירסה השניה המייחסת את הריגת גלית לאלחנן בית הלחמי בימי מלכות דוד? אם אכן כן יובן שהובא ראשו של גלית לירושלים דווקא, לאחר שבימי דוד ירושלים כבר נכבשה והיתה, לפי הסיפור המקראי, לעיר חשובה ומרכזית בישראל.
מדהים ומעורר מחשבה
ושוב, העורך לא היה מודע שנזהה את התפרים?
מצד אחד הוא קידש את שתי המסורות למרות הסתירות, ומצד שני הוא ניסה כשיכל, לרכך את הסתירות.
במקרה זה יש בידנו גירסה אחרת לסיפור דוד וגלית, שהיא כנראה הגירסה הקדומה לפני הוספת הגירסה השניה. יש על כך באריכות ב”עולם התנ”ך”, שמואל א’, עמ’ 155-153.