בסיפור מגדל בבל ישנם כמה חיספוסים הגורמים לחשוד שהסיפור הינו הרכבה של שני מקורות שונים לכדי סיפור אחד, או שיש כאן עדיין סיפור אחד.
נאמר (בר’ יא,א-ט):
א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
הרב מרדכי ברויאר עמד על כמה מהחספוסים הללו:
א. נאמר “ויהי כל הארץ שפה אחת” – משמע שמדבר על כל הארץ, אז מי הם אלו שנסעו מקדם והתיישבו במקום אחד בארץ שנער? כולם?!
ב. מה היתה מטרת הבניה: “נעשה לנו שם” או מניעת ההפצה בכל הארץ?
ג. האל יורד “לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם”, משמע: בנו כבר, אבל אחר כך הוא אומר “וזה החלם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות”, משמע: עדיין לא בנו.
ד. בתחילה כתוב (ה) “וירד יהוה”, ובהמשך נאמר “הבה נרדה” – משמע שהאל טרם ירד.
ה. האל אומר (ז) “הבה נרדה ונבלה שם שפתם”, אבל בתיאור הביצוע (ח) כתוב משהו אחר – כתוב שהאל הפיץ אותם, מדוע זה לא מוזכר בתכנון?
ו. הבעיה העיקרית היתה לכאורה המגדל, אבל בסופו של דבר (ח) נאמר “ויחדלו לבנות העיר”, מה עם המגדל שראשו בשמים?
כל הערות האלו ניתנות לתירוץ כשלעצמן, אבל הרב ברויאר טוען שלמעשה יש כאן שני סיפורים מעורבים. האחד – שלם, והשני – קטעים שהוכנסו לתוך הסיפור הראשון העיקרי, כדי להשלים או לייפות את התמונה.
הסיפור הראשון אינו יודע כלל מפיזור על פני כל הארץ, אלא רק שכל הארץ היתה שפה אחת ועלה בדעתם לבנות עיר ומגדל לעשות להם שם, האל התנגד לכך ולכן בלל את שפתם.
ואילו הסיפור השני יודע שהם בנו את העיר והמגדל כדי שלא לפוץ, וה’ ירד והפיץ אותם משם.
מגדל בבל מאת פיטר ברויגל האב
עתה אחרי שנפריד בין הסיפורים (הסיפור השני צבוע באדום), נראה כיצד התמיהות נפתרות.
א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.
ב וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם פֶּן-נָפוּץ עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.
הסיפור הראשון, העיקרי (בשחור) עתה חלק לגמרי ואילו הסיפור השני (באדום) קטוע ביותר.
[הדברים פורסמו על-ידי ידידי “ירוק11” בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 3/11/2011, ועתה בשינויי ניסוח שלי ותוספת קטנה]
להבנתי, יותר נכון לדבר על כך שיש כאן למעשה בנייה של שני דברים שונים לשתי מטרות שונות, כשתגובת האל לשתי פעולות הבנייה שונה:
א) בניית מגדל וראשו בשמים כדי לעשות להם שם, לכך תגובת האל היתה הצורך לבלול את שפתם כדי שלא יכולו לתכנן דברים נוספים: “וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ”.
ב) בניית עיר משותפת לכולם כדי שלא יפוצו על פני הארץ (בניגוד לציווי “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ”, בר’ א,כח), האל החליט להפיצם וכך נפסקה בניית העיר: “וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר”.
עתה, למרות שלא כל החספוסים נעלמו, כמו שתי הירידות של האל, התכנון לבלול את שפתם וביצוע אחר של הפצתם, עדיין קשה להניח שיש כאן שילוב של שני מקורות טקסטואלים שונים, אלא לכל היותר סופר שסיפר סיפור אחד תוך שילוב שתי מסורות שונות על שתי בניות שונות, מה שלא יצא מוצלח במיוחד.