אדם או אנוש? מי בן האדם או בן האנוש הראשון?

ידוע וברור הדבר שהדמות האנושית הראשונה לפי המסורת המקראית היא דמות בשם “אדם”. בפוסט זה אראה סימנים ברורים למדי שהיתה מסורת מקראית חלופית לסדר הדורות הראשונים, בה הדמות הראשונה אינה “אדם” אלא דמות בשם “אנוש”. ממסורת זו נוצר ונותר המונח ‘בני אנוש’ ל’בני אדם’.

אודות קין בנו של אדם נאמר “וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ […] וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ” (בר’ ד, יז-יח).

והנה אודות שת בן אדם נאמר “וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ: […] וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן: […] וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל: […] וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד: […] וַיְחִי יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ: […] וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח: […] וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ” (בר’ ה,ו-כה).

אם נציב את שתי הרשימות זו מול זו נקבל את הטבלה הבאה:

כשמעיינים בשתי רשימות היוחסין שבטבלה, ניתן מיד להבחין בלא מעט דמיון ביניהן.
א) אדם = אנוש: אלו פשוט מילים נרדפות זו לזו.
ב) קין = קינן: הדמיון ברור.
ג-ה) חנוך-עירד-מחויאל = מהללאל-ירד-חנוך: אם הופכים את הסדר של אחת השלשות מבחינים מיד בדמיון ברור. חנוך = חנוך: שמות זהים, עירד = ירד: דומים ביותר, וגם דמיון מעט יש בין מחויאל = מהללאל.
ו. מתושאל = מתושלח: כל ההבדל ביניהם הוא בשתי האותיות האחרונות “אל”-“לח”, אותיות שניתן להתבלבל ביניהן. יש לציין, שמתרגום-השבעים עולה נוסח זהה בשני המקומות: “מתושלח”.
ז. למך = למך: שמות זהים.

נמצא שהדמיון בין שתי הרשימות רב למדי, רב מכדי שניתן יהיה לפוטרו בלא כלום מבלי להסיק מסקנה סבירה למדי שמדובר ברשימה אחת של “שבעת הדורות הראשונים”¹ שנתפתחה בשתי מסורות שונות לשתי רשימות שונות.

אסמכתא לכך שרשימת צאצאי אנוש-קינן הינה רשימה מקבילה לרשימת צאצאי אדם-קין, ניתן לראות בכינוי המקראי “אנוש” לכלל האנושות, בני-אדם.
ראו מספר הקבלות: “אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר” (ישע’ יג,יב), “מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן” (שם נא,יב), “אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ” (שם נו,ב), “מָה אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ” (תהל’ ח,ה), ועוד.
לפי המסורת המקראית, כפי שהיא לפנינו, “אנוש” היה נכדו של “אדם” (אדם-שת-אנוש), ואם כן תמוה ביותר מדוע שהשם “אנוש” ישמש כמונח מקביל ל”אדם”, בן אנוש = בן אדם. ראו “יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן-אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ” (תהל’ קמד,ג).

לאחר שראינו אפשרות סבירה למדי שהיתה רשימה חלופית מקבילה לרשימה בראשותו של “אדם”, רשימה בראשה עמד “אנוש” כמקביל ל”אדם”, יובן הדבר בהחלט. “אנוש”, לפי המסורת החלופית הוא הדמות הראשונה של הבריאה ולא “אדם”.
השפעתה של מסורת זו על השפה, יכולה ללמד שהיא לא היתה מסורת שולית אלא מסורת רווחת למדי.

מאחר שהבנו שאדם ואנוש מייצגים שתי רשימות שונות מקבילות, עלינו להסיק שהרשימה הנוכחת לפנינו במקרא (בר’ ד,כה-כו; ה,ג; דבה”א א,א), בה אנוש מוצג כנכדו של אדם, אינו אלא נסיון לתת מקום לשתי המסורות המקבילות שכל אחת מהן התפתחתה לכיוון שונה וסותר (שינויים בשמות, סדר שונה וצאצאים שונים בהמשך). השילוב נותן את הבכורה ל”אדם” כשהומצא בשלב זה שם חדש – “שת”, כדי לשמש חוליה מקשרת בין “אדם” ל”אנוש”.

[חלק מהדברים פורסמו בידי ידידי “ירוק 11” בפורום ביקורת המקרא – 17/10/2009]

1. מעניין לציין שהדמות השביעית בשתי הגרסאות של הרשימה – “למך”, נקשרת לספרה 7: בגירסה אחת נאמר עליו “כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה” (בר’ ד,כד), ובגירסה השניה נאמר “וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת” (ה,לא).