דוגמה נוספת למילים שאין להן הבנה במיקומן הנוכחי.
בסיפור פסל מיכה נאמר כך: “וַיְהִי-אִישׁ מֵהַר-אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ: וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח-לָךְ וְאַתְּ אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה-הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיהוָה: וַיָּשֶׁב אֶת-אֶלֶף-וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת-הַכֶּסֶף לַיהוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ: וַיָּשֶׁב אֶת-הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ” (שופ’ יז,א-ד).
המילים “ועתה אשיבנו לך” אינן במקומן!
א) ממימקום מילים אלו משתמע כביכול כך אמרה אמו של מיכה, בעוד וודאי שהכוונה היא שמיכה אמר כך לאמו.
ב) כבר מסופר שמיכה החזיר את הכסף – “וישב את אלף ומאה הכסף לאמו”, ולא מתאים לומר כעת שמיכה אומר שיחזיר את הכסף.
אך למעשה, אם נמקם מילים אלו מיד לאחר המילים “אני לקחתיו” (המודגשות), הכל יבוא על מקומו בשלום. ואז מובן שאמו אומרת “ברוך בני ליהוה”, שכן הוא אומר שהוא רוצה להחזיר את גנבתו, שכן לא כ”כ מתקבל על הדעת שאמו מברכת אותו כשהוא מגלה לה שהוא גנב את הכסף ולא רק אחרי שמבטיח להחזיר את גנבתו.