במקרא ישנם 16 מקומות בהם יש נקודות מעל (ופעם אחת מתחת) למילים או אותיות, שמטרתן לסמן שיש למחוק מילה או אות זו.
כך גם בדברי חז”ל: “עשר נקודות בתורה … למה? אלא כך אמר עזרא, אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך, אומר אני לו כבר נקדתי עליהן. ואם אומר לי יפה כתבת, אעביר נקודה מעליהן” (אבות דר”נ לד,ד).
המאמר החז”לי מייחס את הנקודות לעזרא הסופר, שהסתפק לגבי אותן עשר מקומות בתורה אם להשמיט את המילה או האות או לא, ולכן במקומות המסופקים אצלו רק סימן למחיקה ולא מחק בפועל.
אם אכן יש לייחס את הנקודות הללו לעזרא הסופר ולזמנו או לא, הוא נושא בפני עצמו.
בחלק מהמקומות, כבר מתוך הדברים עולה ספק לגבי המילה או האות המסומנת. כך לדוגמה בפסוק הבא המילה “ואהרן” מנוקדת מעליה: “כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָה לְמִשְׁפְּחֹתָם” (במ’ ג,לט).
ובכן מה הבעיה עם המילה הזו? שכן פסוק זה בא לסכם את מפקד הלויים, ופסוק זה מתאר את אהרן כפוקד לצד משה. לעומת זאת בפסוקים הפותחים את הקטע אודות מפקד הלויים נאמר “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר: פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם … וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה” (במ’ ג,יד-טז).
על פסוקים אלו מתואר משה הן כמצווה והן כמבצע, בעוד אהרן אינו נזכר כלל. מה שמביא לחשוב שהמילה “ואהרן” הנ”ל היא גירסה מוטעית.
ואכן בכמה כתבי-יד של נוסח המסורה, וכן בנוסח השומרוני וכן בתרגום הפשיטתא, המילה “ואהרן” אינה קיימת.
ישנו מקרה נוסף בו יש תיעוד חיצוני לנוסח בו אות מנוקדת אינה קיימת. כך בפסוק הבא: “וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא” (במ’ כא,ל), האות רי”ש של המילה “אשר” מסומנת בנקודה מעליה. ואכן בנוסח השומרוני וכן בתרגום השבעים קיימת המילה “אש” ולא “אשר” (הושמטה האות רי”ש בסוף המילה).
אם כי משני המקורות הללו עולה שבנוסח הפסוק ישנם שינויים נוספים בניסוח ובקריאה, שמתאימים לגירסה של “אש” ולא “אשר”. כשבנוסח השומרוני הנוסח הוא (הדגשתי את השינויים): “ונירם אבדה חשבון עד דיבון ונשים עד הנפח אש על מידבא”. וכך גם עולה מתרגום השבעים (בתרגומו של ברנטון מיוונית לאנגלית): “And their seed shall perish from Esebon to Daebon; and their women have yet father kindled a fire against Moab”.
לא ברור אם כן מדוע הספק דווקא באות רי”ש במילה “אשר”, כשלמילה “אש” לפי נוסח-המסורה אין הבנה כל כך לפי ניסוח הפסוק.
מעניין לציין שתלמוד (בבא בתרא עט, א) ובמקורות מדרשיים נוספים מופיע הדרש: “עד נפח – עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח”. מהיכן לקח המדרש את עניין האש? מסתבר שהדרשן מסתמך על הנוסח החלופי “עד הנפח אש”.
יש לציין שאצל השומרונים יש לא רק את הנוסח השומרוני לתורה, אלא יש גם מסורת קריאה ייחודית. ובפסוק המדובר יש להם לא רק נוסח שונה (כנ”ל), אלא גם מסורת קריאה שונה.
את הנוסח השומרוני קוראים “ונשים” עם שי”ן שמאלית: “ונירם אבדה חשבון עד דיבון וַנַּשִׂים עד הנפח אש על מידבא”.
מעניין שמתרגום השבעים עולה, שקראו “וְנָשִׁים” מלשון ‘אשה’. ראה תרגומו של ברנטון מיוונית לאנגלית: “And their seed shall perish from Esebon to Daebon; and their women have yet father kindled a fire against Moab”.
דוגמה נוספת היא בפסוק “הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” (דב’ כט,כח).
בדוגמה זו, יתכן שלא מדובר רק בספק אם למחוק מילים אלו, אלא אם להכניס במקומם נוסח אחר שאולי היה בחלק מכתבי-היד. (לגבי הנקודה על העי”ן של “עד”, לא ברור ויש סיכוי שזו טעות), אחרת חסר ברצף של המשפט.
קשה לדעת מה בדיוק היו הפרמטרים למחיקה בפועל, ומה רק סומן למחיקה.
אם ניקח למשל את הדוגמה הבאה, שהאותיות אל”ף יו”ד ווא”ו במילה “אליו” מנוקדות: “וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ” (בר’ יח,ט). יתכן שהכוונה היא למחוק את כל המילה, רק שנשמטה נקודה מעל הלמ”ד. ויתכן גם שהלמ”ד נותרה בכוונה, והיה ספק אם לכתוב “אליו” או “לאברהם” או משהו כזה.