הסיפור הידוע מדוע לא נתן האל למשה להכנס לארץ כנען, הוא בגלל שהוא ואהרן אחיו המרו את פי האל, כשהיכו את הסלע להוציא ממנו מים. זה אכן התיאור בס’ במדבר, אבל בס’ דברים אנו מקבלים תמונה אחרת לגמרי, לפיה לא משה הוא החוטא אלא העם!
זה התיאור המוכר מס’ במדבר:
“וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת-הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת-הַקָּהָל אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם” (במ’ כ,ז-יב).
לעומת זאת בס’ דברים אנו מגלים גירסה שונה – לא משה חטא, אלא העם הוא זה שחטא ומשה נענש בשבילם!
וכך נאמר בהקשר של חטא המרגלים: “גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם-אַתָּה לֹא-תָבֹא שָׁם: יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי-הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת-יִשְׂרָאֵל” (דב’ א,לז-לח).
תמונה שכזאת מתקבלת גם מפסוקים נוספים בס’ דברים, כשמשה מבקש להיכנס ולראות את הארץ: “אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה” (דב’ ג,כה-כו). “למענכם” – ‘בגללכם’ האל לא שמע אלי לתת לי להכנס ולראות את הארץ.
וכך גם בפסוק נוסף המרמז על חטא המרגלים: “וַיהוָה הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה” (דב’ ד,כא).
משה מכה בסלע, ציור מאת פרנצ’סקו אוברטיני
הסבר מקובל לסתירה זו, היא להוציא את הדברים מהקשרם – חטא המרגלים, ולקשר אותם לחטא משה במי מריבה. המעניין הוא שהסבר זה קדום למדי, כבר מתקופת שיבת ציון!
כך עולה ממזמור בתהלים מתקופת בית-שני בו נאמר: “וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם: כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו” (תהל’ קו,לב-לג).
אבל כאמור הדברים (דב’ א,לז) נאמרו בהקשר של חטא המרגלים שאירע בתחילת הנדודים במדבר, ולא בהקשר של חטא מי-מריבה שאירע לפי המתואר בס’ במדבר לקראת סוף תקופת הנדודים במדבר. מה גם, שאם העם גם חטא במי-מריבה, איך משה מוציא את עצמו מהסיפור ומטיל את כל האשמה על העם, בעוד בס’ במדבר האל מאשים אותו בחטא!
במחקר מקובל לשייך את הסיפור בס’ במדבר למקור הכוהני ואילו הגירסה בס’ דברים מייצגת את המסורת הדויטרונומיסטית.