במקרא ניתן להתרשם שהיו לאורך תקופות המקרא מנהגים שונים לגבי “עולת התמיד”, מן הדוגמאות שנראה להלן עולה לכאורה שעולת הערב הינה התפתחות מאוחרת בקרבנות התמיד.
לגבי מצוות “קרבן התמיד”, נאמר בס”כ (המקור הכוהני בתורה) שיש להקריב קרבן עולה ומנחה בבוקר ועולה ומנחה בערב.
ראו “וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד: אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה: עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם” (שמ’ כט,לח-מב).
וכן בדומה “וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין: עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה: וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה: וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה” (במ’ כח,ג-ח).
לעומת זאת יחזקאל מזכיר ומפרט את “קרבן התמיד” אבל באופן מתמיה רק את “עולת הבוקר” המלווה במנחה, אך כלל אינו מזכיר את ‘עולת הערב’! ראו “וְכֶבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָּמִים תַּעֲשֶׂה עוֹלָה לַיּוֹם לַיהוָֹה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: וּמִנְחָה תַעֲשֶׂה עָלָיו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר שִׁשִּׁית הָאֵיפָה וְשֶׁמֶן שְׁלִישִׁית הַהִין לָרֹס אֶת הַסֹּלֶת מִנְחָה לַיהוָה חֻקּוֹת עוֹלָם תָּמִיד: (ועשו) יַעֲשׂוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַשֶּׁמֶן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר עוֹלַת תָּמִיד” (יחז’ מו,יג-טו).
יחזקאל מכיר לכאורה רק עולה יומית אחת הקריבה בבוקר, ואינו מכיר עולה יומית נוספת הקריבה בערב.
לעומת יחזקאל המזכיר רק עולה ומנחה בבוקר, ישנם מקורות המדברים על עולה בבוקר ומנחה בערב.
ראה “וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לֵאמֹר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַגָּדוֹל הַקְטֵר אֶת עֹלַת הַבֹּקֶר וְאֶת מִנְחַת הָעֶרֶב וְאֶת עֹלַת הַמֶּלֶךְ וְאֶת מִנְחָתוֹ וְאֵת עֹלַת כָּל עַם הָאָרֶץ וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם וְכָל דַּם עֹלָה וְכָל דַּם זֶבַח עָלָיו תִּזְרֹק וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת יִהְיֶה לִּי לְבַקֵּר” (מל”ב טז,טו).
עדיין גם לפי מקור זה ישנה עולה יומית אחת בבוקר, ומנחה יומית אחת בערב. ולא שתי עולות ושתי מנחות יומיות בבוקר ובערב.
וראה “וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה” (מל”א יח,כט), וכן “וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה” (שם,לו). וראה “תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב” (תהל’ קמא,ב).
בדומה לעולה ממלכים, גם משתמע בנחמיה. ראה “וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ: לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ” (נח’ י,לג-לד).
גם נחמיה מזכיר רק עולה יומית אחת ומנחה יומית אחת!
וראו גם “וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב: וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְהוָה אֱלֹהָי” (עז’ ט,ד-ה).
וכן “וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת (ויעל) וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב: וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: וְאַחֲרֵיכֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל מוֹעֲדֵי יְהוָה הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה” (עז’ ג,ג-ה).
בעזרא נזכרת רק עולה אחת תמידית ומנחה בערב, בדומה למלכים ונחמיה. (מה שכתוב “עלות לבקר ולערב” אינו מדבר על קרבן התמיד הנזכר בנפרד).
ישנו גם פסוק המצביע אולי על שיטה נוספת, שבבוקר מקריבים רק מנחה: “וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה” (מל”ב ג,כ), אם כי חשוב לציין כי מדובר בתיאור המתאר את הנוהג בממלכת ישראל ולא בממלכת יהודה.
מעניין הדבר, שמלבד הציוויים המפורשים הנ”ל על עולה בבוקר ועולה בערב, התורה מזכירה תמיד את “קרבן התמיד” בלשון יחיד “עולת תמיד” (שמ’ כט,מב; במ’ כח,ו וי וטו וכג וכד; כט,ו ויא וטז ויט וכב וכה וכח ולא ולד ולח).
יש לציין שגם בשני המקומות הנ”ל, בהם מפורט מצוות קרבן התמיד על שתי עולותיו, גם נזכר “עולת תמיד” בלשון יחיד, ולא ‘עולות תמיד’ בלשון רבים.
מאחת הדוגמאות לאיזכור בלשון יחיד, מתחזקת אולי ההנחה כי הביטוי “עולת התמיד” מכוון לעולה אחת בבוקר בלבד – “מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה: כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ” (במ’ כח,כג-כד).
המילים “עולת הבוקר אשר לעולת התמיד” יכולות אמנם להתפרש גם כאומרות שעולת התמיד מורכבת גם מעולה נוספת בערב, אך האיזכור הנוסף “על עולת התמיד” מחזק להבנתי את ההנחה שהכוונה היא לעולת תמיד אחת.
יש לשים לב שישנם מספר אזכורים לביטוי “עולת התמיד” לאורך פרשת קרבנות המועדים, מהם מובן בפשטות שהכוונה היא לעולה אחת ביום – עולה אחת בבוקר. ראו “עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ” (במ’ כח,י), “וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיהוָה עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ” (שם,טו), “מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ” (שם,לא), “מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ” (כט,ו), “מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ” (שם,יא), “וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ” (שם,טז), “וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ” (שם,יט), “מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ” (שם,כב, כד, כח, לא, לד, לח).
ההסבר הסביר לכל זה, הוא שעולת הערב היא התפתחות מאוחרת. ואכן, שתי עולות תמיד ביום, כפי המופיע בס”כ בנוסח שלפנינו, נזכרות לראשונה מחוץ לתורה כנראה רק בס’ דבה”י המאוחר – ראו “וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן: לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל” (דבה”א טז,לט-מ).
וראו “לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל” (דבה”ב ב,ג).
וכן “וּמַקְטִרִים לַיהוָה עֹלוֹת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וּקְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב” (דבה”ב יג,יא).
כמו כן “וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה” (דבה”ב לא,ג).
יש לשים לב שכאן פתאום אין זו “עולת תמיד” בלשון יחיד אלא “עולות” בלשון רבים!
ישנם חוקרים המציינים את העובדה שפסוק הסיכום לכאורה של פרשת התמיד בס’ במדבר “עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה” (כח,ו) קוטע את הציווי לפני נסך עולת הבוקר ופירוט עולת הערב ומנחתו בניגוד לפרשת התמיד בס’ שמות (כט,מב). חוקרים אלו רואים בכך כסימן בתוך פרשת התמיד עצמה להתפתחות המאוחרת המשוערת של עולת הערב.
אף שייתכן שהקטיעה הזו יכולה להתקשר להתפתחות מאוחרת שכזו כפי ששיערנו, עם זאת בנוסח שלפנינו פרשת התמיד בשני אזכוריה מציינת כבר בתחילה שישנן שתי עולות, אחת בבוקר ואחת בערב (שמ’ כט,לח-לט; במ’ כח,ג-ד). מה גם שהפרשה בבמ’ היא עיבוד של הפרשה בשמ’, כפי שהראה גזונדהייט (כאן), שם פסוק הסיכום ממוקם בסוף הפרשה לאחר פירוט עולת הערב. כך שאני מתקשה להסתמך על מיקומו החריג של פסוק הסיכום בבמ’ לענייננו.
יצויין שייתכן בהחלט שאת חלק מהמנהגים השונים אותם ראינו לכאורה, ניתן לשלבם זה בזה, אבל מכל מקום עולה כאן תמונה של מנהגי פולחן שונים שנהגו בישראל לגבי “קרבן התמיד”, כשבולטת במיוחד הנקודה שעולת הערב נראית לכאורה כהתפתחות מאוחרת של קרבנות התמיד.
[הדברים מבוססים על דברים נכתבו במקור על-ידי בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 14/5/2011, כעת עם שינויים, הרחבות ושינויי ניסוח]