Site icon מקרא וביקורת

מזבח הזהב – התפתחות מאוחרת?

פוסט זה עוסק בחריגותו של “מזבח הזהב” מכלל כלי המשכן, ובמסקנה הנובעת מתוך התהיות בענין לכך ש”מזבח הזהב” הינו התפתחות מאוחרת באסכולה הכוהנית ותוספת מאוחרת בטקסט המקראי.

בפרשיות הציווי על הקמת המשכן וכליו סדר הדברים הם כדלהלן:
1. כלי המשכן: ארון העדות, שולחן, מנורה (שמ’ כה).
2. מבנה המשכן: יריעות, קרשים, פרוכת (שמ’ כו).
3. המזבח (החיצוני), חצר המשכן, שמן זית למאור (שמ’ כז).
4. בגדי הכהונה: אפוד, חושן, מעיל, ציץ, כתונת, מכנסים (שמ’ כח).
5. ציווי על שבעת ימי המילואים, על הקרבנות שבהם וכו’, עולת התמיד (שמ’ כט).
6. מזבח הזהב, תרומת מחצית השקל, כיור, שמן המשחה, קטורת (שמ’ ל).

מיקום איזכור ציווי הקמת מזבח הזהב בולט בחריגותו1, בעוד מזבח הנחושת מובן שאינו נזכר בין הכלים, בהיותו עומד בחצר המשכן ולא בתוך המשכן עצמו, מזבח הזהב הלא עומד בתוך המשכן יחד עם שאר כלי המשכן, מדוע איפוא אינו נזכר עמהם?

בציווי על הכלים יש לכל כלי תיאור קצר של מטרתו. בפרשת השולחן נאמר “וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד” (כה, ל), בפרשת המנורה נאמר “וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ” (שם, לז). סדר העבודה המפורט הנעשה בשולחן ניתן בפרוטרוט רק במקום אחר (ויק’ כד, ה-ח), סדר עבודת המנורה נזכר גם הוא רק שם (שם, ב-ד), העלאת הנרות מערב עד בוקר. כל זה לא נאמר בציווי על הכלים בפרשת תרומה, ומסיבה פשוטה: פרשה זו עוסקת בעשיית הכלים ולא בסדר העבודה הנעשית בהם, היא רק מזכירה בקצרה את תפקיד הכלי. במזבח העולה אין אפילו את האזכור המינימלי הזה, שכן תפקידו של מזבח היה פשוט ומובן לכל.

לעומת זאת, בציווי עשיית מזבח הזהב יש פירוט של העבודה שתיעשה בו, כמו: “וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם” (שמ’ ל ז-ח). פירוט שאפילו בפרשת עשיית הקטורת עצמה לא פורט כך.
נזכר גם ציווי ההזאה עליו ביום הכיפורים: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה” (שם, י), דבר שלכשעצמו תמוה בהיותו תיאור עבודתו וכנ”ל, ותמוה הוא במיוחד שכן חלק חשוב יותר מטקס יוה”כ היתה ההזאה על ארון העדות בקודש-הקודשים (ויק’ טז, יד), ובניגוד למזבח הזהב לא נזכרה הזאה זו בציווי על עשיית ארון העדות.
נקודות אלו מעוררות לחשוד – האם הקטע על ציווי עשיית מזבח הזהב הינו תוספת מאוחרת? והאם מזבח הזהב בכללותו הוא רעיון מאוחר?

אם אכן מזבח הזהב הוא רעיון ותוספת מאוחרת, מתבקש שמזבח העולה יופיע בכינוי “המזבח” סתם, מבלי לפרט לאיזה מזבח הכוונה. אבל אם מזבח הזהב הוא כלי מקורי שנוצר עם הרעיון הכללי של כלי המשכן, מתבקש שמזבח העולה יופיע בכינוי המבאר לאיזה משני המזבחות מכוון הכותב.

והנה מבדיקת איזכורי מזבח העולה נמצא כי עד לציווי על עשיית מזבח הזהב נזכר מזבח העולה דרך קבע בביטוי “המזבח” סתם, אבל זה כמובן לא מוכיח דבר, שכן טרם הציווי לעשיית מזבח הזהב אין צורך להבדיל ביניהם וברור שהכוונה היא למזבח העולה הנזכר זה מכבר.
בהמשך בפרשת הכיור, לאחר הצווי על מזבח הזהב, מופיע מזבח הנחושת כ”המזבח” (שמ’ ל, יח). אבל במקרה זה הניסוח “בין אהל מועד ובין המזבח” מבאר שהכוונה למזבח העולה הנזכר בפסוק הקודם ולא למזבח אחר.
אך מכאן ואילך עד לסוף הספר, כל פעם שנזכר מזבח החיצון הוא נזכר כ”מזבח הנחושת” או “מזבח העולה”, והוא נזכר כ”המזבח” סתם, רק כהמשך ובהקשר ברור לאחד מכינויים אלו2.

בספר ויקרא, מתחילתו מוזכר מזבח העולה פעמים רבות בשם “המזבח” סתם. רק בפרק ד, בפרשת החטאות הפנימיות שדמם ניתן על מזבח הזהב, אז מכנה התורה את מזבח הנחושת בשם “מזבח העולה” (ויק’ ד, ז, י, יח) ואפילו בחטאת הנשיא וחטאת הדיוט, שהן חטאות חיצונות, עדיין מקפידה התורה לכנות את המזבח בשם “מזבח העולה” (ד, כה, ל, לד)! אבל מפרק ה ואילך חוזר הכתוב לכנות את מזבח העולה “המזבח” סתם.
כך ממשיך הענין בכל איזכורי המזבח בספר במדבר, כגון “וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ” (יח, ג). במיוחד בולט הדבר בתיאור פירוק המשכן (במ’ ד). למרות שהתורה כותבת (שם, יא) “וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת”, ובסמוך לו (שם, יג) היא מציינת את מזבח העולה, הרי שהיא קוראת לו “המזבח” סתם “וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן” ולא טורחת לציין שם שהכוונה למזבח אחר. קורא שיקרא את הענין מבלי שימת לב, עלול לא להבין מדוע חוזרים ומכסים את המזבח בבגד ארגמן לאחר שכיסו אותו בבגד תכלת. והנה בכל ספר במדבר לא מוזכר הביטוי “מזבח העולה” או “מזבח הנחושת” כלל!

נקודה זו מחזקת את ההשערה לפיה מזבח הזהב הוא רעיון מאוחר, והוכנס לכתוב בשלב מאוחר יותר, לכן היחס למזבח החיצון כאל מזבח יחיד שאין צורך לבדלו ממזבח אחר – מזבח הזהב.

זה שבפרשיות הביצוע של המשכן וכליו שם כן ישנו בידול עקבי בין שני המזבחות, מצביע על כך שהוא חלק מהמקור המאוחר שהכניס את מזבח הזהב – לכן גם מיקום תיאור עשייתו של מזבח הזהב בפרשיות אלו הוא במיקום הגיוני – בין כלי המשכן (שמ’ לז, כה-כח), לאחר המנורה ולפני מזבח העולה3.

היכן מקטירים את הקטורת?

בציווי על עשיית הקטורת נאמר “וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה” (שמ’ ל, לו).
נשאלת השאלה, מדוע לא נזכר שנותנים את הקטורת על מזבח הזהב? ויותר מכך, הביטוי “לפני העדות” משמעו בתוך קודש הקודשים. כך גם בפעמיים האחרות שביטוי זה נזכר בתורה,
לגבי צנצנת המן (שמ’ טז, לג-לד) ולגבי מטה אהרן (במ’ יז, יט, כה). אם בתוך קודש הקודשים מקטירים את הקטורת, א”כ בוודאי אינו על מזבח הזהב, אלא ככל הנראה על גבי מחתה (עי’ ויק’ י, א; טז, יב; במ’ טז, ו ועוד).
האם הקטורת הונחה בתחילה ‘לפני ולפנים’ בתוך קודש הקודשים, ורק מאוחר יותר התפתח הרעיון להקטיר מחוץ לקה”ק על-גבי מזבח – מזבח הזהב?

והנה, בציווי עשיית מזבח הזהב מצאנו ניסוח ייחודי. בעוד מיקומם של השולחן (שמ’ כו, לה; מ, כב) ושל המנורה (שמ’ כז, כא; ויק’ כד, ג) מוגדרים על ידי המילים “מחוץ לפרוכת” – דהיינו מחוץ לקודש הקודשים – “מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת”, הרי שלגבי מזבח הזהב הממוקם במיקום זהה, מופיע הביטוי “לפני הפרכת”: “וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת” (שמ’ ל, ו). עצם השימוש בביטוי “לפני הפרכת” במקום “מחוץ לפרכת” טעון ביאור, אבל “לפני הכפרת” תמוה למדי, שכן המזבח כלל אינו גלוי ועומד לפני הכפורת.
גם בתיאור הקמת המשכן (שמ’ מ, כו) חוזרת נקודה זו, שם משה מצטוה “וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת” (שם, ה) – דהיינו ‘לפני הכפרת’, ומקיים (שם, כו) “וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת“.

מכיון שמזבח הזהב עמד מחוץ לקודש הקודשים ולא בתוכו, יובן הניסוח אם נניח שאכן מזבח הזהב בא להוות תחליף להקטרה המקורית בתוך קודש הקודשים – “וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת” (שמ’ ל, לו) כאמור. וכך הניסוח “לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת” בא להעביר את הרעיון שעקרונית מקומו של הקטורת הוא בפנים, והמזבח בא להוות את התחליף הכי קרוב לכך – מחוץ לקודש הקודשים.


מזבח הזהב וקטורת הסמים, מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים

קטורת נדב ואביהוא ועבודת יוה”כ

נקודה מעניינת היא שבפרשת עבודת יוה”כ (ויק’ טז), מצד אחד יש קטורת, אבל מצד שני אין שום הקטרת קטורת על “מזבח הזהב” – יש התעלמות מוחלטת ממנו!
ראו “וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר-לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת-פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר-לוֹ: וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת: וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת” (ויק’ טז, יא-יג).
הציווי הוא לקחת גחלים מהמזבח החיצון ע”ג מחתה, שם הקריב הכהן את פר-החטאת, ועל הגחלים הלוחשות הוא אמור לתת חופן סימני קטורת בקודש-הקודשים, וכך ליצור שם ענן מעשן הקטורת. אין “מזבח הזהב” בתווך.
גם בהמשך כשהוא חוזר על הפעולה באהל-מועד מחוץ לפרוכת לא נזכר מזבח הזהב אלא נאמר סתם “וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד” (ויק’ טז, טז)4.
כאן אנו רואים הקטרת קטורת בתוך קודש הקודשים, כמו כן קטורת באהל-מועד אבל לכאורה שלא על גבי מזבח הזהב, שאינו נזכר כלל.
יש לשים לב שבניגוד לחטאות הכה”ג והקהל בהן הזאת הדם היא בתוך אהל-מועד כנגד הפרוכת (הבאה להחליף הזאה בתוך קה”ק הנעשית רק “אחת בשנה” ביוה”כ) וניתן הדם על קרנות מזבח הזהב (ויק’ ד, ו-ז, יז-יח). בעבודת יוה”כ ‘משום מה’ הדם ניתן דווקא על המזבח החיצוני (ויק’ טז, יח. כמו בחטאת המילואים, שמ’ כט, יב), בניגוד לנאמר בציווי על מזבח הזהב: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים” (שמ’ ל, י). אף נקודה זו מחזקת את הטענה להיעדרו של מזבח הזהב5.

והנה בסיפור חטאם של נדב ואביהוא בני אהרן, נאמר “וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם: וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם” (ויק’ ט, כד – י, א).
נדב ואביהוא לקחו גחלי האש מהמזבח המדובר (החיצון), ונתנו עליו סימני קטורת. אך לא מסופר ששמו את הקטורת הזרה במקום המיועד לכאורה – מזבח הזהב, אלא “לפני יהוה” – דהיינו בתוך קודש הקודשים.

ייתכן והאירוע שעומד מאחורי סיפור מות נדב ואביהוא, קשור לתהליך בו הפסיקו להקטיר בקה”ק, עד שלבסוף הקימו את “מזבח הזהב” להקטרת קטורת.
שכן כמו שהוזכר לעיל, נדב ואביהוא נכנסו להקטיר בקה”ק: “וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם” (ויק’ י, א). בעקבות מעשיהם ומותם, נאמר הציווי הבא הפותח את סדר עבודת יוה”כ: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת” (ויק’ טז, א-ב).
כך, כשהפסיקו להכנס לקה”ק להקטיר קטורת “בכל עת” אלא רק “אחת בשנה” ביוה”כ, היה צורך במקום אחר להקטיר בו. ובאמת מהנאמר לגבי “מזבח הזהב”, משתמע שבא להחליף את ההקטרה בתוך קה”ק, כנ”ל.

עתה מובן מדוע בציווי עשיית מזבח הזהב בא האזכור על ההזאה עליו ביום הכיפורים: “וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה” (שם, י), הזאה שאינה נזכרת בתיאור עבודת יוה”כ (ויק’ טז), מאחר והפרשה שם מקורה בשלב הביניים, שאינו יודע עדיין מקיומו של מזבח הזהב אך כבר דורש את הפסקת העלאת הקטורת בקה”ק “בכל עת”.

בעקבות הבנה זו, שהקטורת מקומה היה מלכתחילה בקה”ק, ורק בעקבות חטאם של נדב ואביהוא נאסרה ההקטרה “בכל עת” בקה”ק, ומזבח הזהב שהועמד בסופו של דבר לפני הפרוכת נועד להוות חלופה להקטרה לפני הכפורת בקה”ק. יוצא איפוא, שלכאורה לא היה צורך במזבח הזהב לפני חטא נדב ואביהוא, סיבה נוספת לחשוד שפרשת ציווי בניית מזבח הזהב הינה תוספת מאוחרת כנ”ל.

[הדברים נכתבו במקור על ידי וע”י ידידי “ירוק11” בפורום ביקורת המקרא בהיידפארק – 6/3/2010-13/2/14, בניסוחים חדשים ותיקוני ניסוח]
  1. כך גם לכאורה הכיור, ועל כך בפעם אחרת.
  2. להבנתי פרקי תיאור ביצוע בניית המשכן וכליו הוא ממקור מאוחר יותר לפרקי הציווי. וכך, למרות שפרקים אלו חוזרים על פרקי הציווי כמעט מילה במילה, הסדר בהם שונה, וכוללים אף שינויי סגנון המצביעים על מחבר אחר, כמו החלפה עקבית של הביטוי “אשה אל אחותה” (שמ’ כו, ג, ה, ו, יז) בביטוי “אחת אל אחת” (שמ’ לו, י, יב, יג, כב). ועל כך בהרחבה בהזדמנות אחרת.
  3. נקודה מעניינת מדברי פרופ’ אלכסנדר רופא, בספרו החשוב ‘מבוא לספרות המקרא’ עמ’ 117: “עדכון ספרותי נעשה גם בספרות הנוגעת לפולחן. שיקולים שונים מלמדים שפרשיות אחדות הן מוספות. כך למשל המצווה של מזבח הקטורת, בשמות ל’ 1-10, החורגת מן המסכת הפולחנית של ס”כ, גם מבחינת מיקומה גם מבחינת תוכנה. יתר על כן הסיפור על ביצועה של אותה מצווה – שמ’ ל”ז 25-28 – חסר בתרגום השבעים”.
  4. מה שנאמר לאחר מכן “וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה” (ויק’ טז, יח), ע”פ סדר הדברים הכוונה היא בהכרח למזבח החיצון, וכך אכן מפרש הפשטן אבן עזרא (שם) שלא כחז”ל.
  5. מה היא בכלל “חטאת הכיפורים” אם כלל לא נטצוו עד כה על יום הכיפורים ועבודתו שנוצרו בעקבות חטא נדב ואביהוא?
Exit mobile version