בפוסט אחר הראיתי שלשונה של פרשת “עשרת הדברות” היא דויטרונומיסטית (אסכולת ספר דברים). עובדה זו תמוהה למדי בגירסתה בס’ שמות (כ,א-יג), שכן המעטפת של פרשה זו הינה קדם-דויטרונומיסטית (שמ’ יט; כ,יח-כו), ואם כך מה עושה קטע דויטרונומיטסי בתוך טקסט קדם-דויטרונומיסטי? האם קטע הדברות הינו הקטע המקורי או תוספת מאוחרת?
למעשה ישנם כמה סימנים “מוזרים” שיכולים לחזק במידת מה את החשד שקטע “עשרת הדברות” שלפנינו אינו הקטע המקורי שהיה כאן.
א) כפי שהראיתי במקום אחר פרשה זו בגירסתה בס’ שמות עברה עיבוד קל של האסכולה הכוהנית, עיבוד המשתקף בפסוקים א וי, החורגים בלשונם הכוהני.
ב) המיקום של “עשרת הדברות” קוטע את הפרשה!
נאמר “וַיֵּרֶד יְהוָה עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְהוָה לְמֹשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב: וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָה: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֹא-יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת-הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-יְהוָה פֶּן-יִפְרָץ-בָּם: וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם” (שמ’ יט,כ-כה).
משה עלה אל ההר, ונשלח בידי האל לרדת להזהיר את העם שלא יעלה להר ויראה את האל במעמד ההתגלות, כשמשה ואהרן אמורים לעלות ולהיות על ההר בזמן ההתגלות – “ועלית אתה ואהרן עמך”. משה יורד להזהיר את העם – “וירד משה אל העם ויאמר אלהם”, אבל עוד בטרם משה עולה חזרה הסיפור נקטע ללא הקדמה ב”עשרת הדברות”, כשרק לאחר מכן משה עולה חזרה אל האל!
“וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ: וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים” (שמ’ כ,יד-יז).
כלומר, כשקוראים את רצף הדברים ללא “עשרת הדברות” (שמ כ,א-יג), עולה שהקטע של “עשרת הדברות” קוטע את הסיפור.
למעשה, המקום המתאים ביותר בפרשה למיקום “עשרת הדברות” הוא לאחר התיאור בו נזכר שמשה עולה חזרה אל האל – “ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים”. מה שמסתדר מצוין עם הפסוקים שלאחריו:
“וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם” (שם,יח-יט).
כלומר, משה עולה חזרה אל האל, האל מתגלה אל העם, ואז האל אומר למשה לומר לעם “אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם” – בהתייחס להתגלות שרק אוזכרה.
מעניין לציין שגם בתיאור הדויטרונומיסטי של המעמד, סדר הדברים הוא שההתגלות באה רק לאחר אי עליית העם להר: “אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת-דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא-עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם […]” (דב’ ה,ה-ו). אמנם אין זו הוכחה לכך שהמיקום של “עשרת הדברות” בשמות הינו שגוי, שכן ישנם כמה הבדלים בתיאור הטקס כולו בין שמות לדברים (ארחיב על כך בהזדמנות אחרת), אבל אסמכתא לדברים אולי כן.
[עדכון: ראו דבריי בתגובה, שהבעיה למעשה שונה, עיי”ש.]
עשרת הדיברות בחלק השני של ספר דברים, במגילה עתיקה מהמאה הראשונה לפני הספירה, שנמצאה במערות קומראן
ג) ישנן כמה הקבלות במקרא ל”עשרת הדברות”, אבל אין בהם את המונחים ומטבעות הלשון הדויטרונומיסטיות שיש ב”עשרת הדברות” כפי שהן לפנינו.
בדברי הנביא הושע אנו מוצאים הקבלה ל”עשרת הדברות”:
“וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי” (הו’ יג,ד) = “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי” (שמ’ כ,ב).
ההקבלה ברורה למדי, אך יש לשים לב שאין בלשונו של הושע סימני השפעה של המונחים הדויטרונומיסטיים שבמקבילה, כמו “מארץ מצרים מבית עבדים” ו”אלהים אחרים”.
האם אך מקרי הדבר והושע פשוט ניסח מחדש את הדברות הללו או האם ייתכן והושע הכיר גירסה אחרת של “עשרת הדברות” גירסה קדם-דויטרונומיסטית?
ישנה הקבלה דומה גם באחד המזמורים:
“לֹא-יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (תהל’ פא,י-יא) = “אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי: […] לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם” (שמ’ כ,ב-ד).
גם כאן ההקבלה ברורה למדי, וגם כאן אין סימנים למטבעות לשון דוטרונומיסטיים הנמצאים ב”עשרת הדברות” שלפנינו.
אני רוצה להציע השערה כזו, לפיה גירסת “עשרת הדברות” שלפנינו אינה הגירסה המקורית, אלא גירסה מעובדת ברוח המקור הדויטרונומיסטי של גירסה קדם-דויטרונומיסטי.
אם נפתח את ההשערה הזו הלאה, ניתן אולי לשער כך:
א) היתה גירסה קדם-דויטרונומיסטית של “עשרת הדברות”, שהיא היתה הגירסה המקורית שהובאה בפרשת ההתגלות בשמות.
ב) המקור הדויטרונומיסטי ניסח מחדש את “עשרת הדברות”, גירסתם הוכנסה לספר דברים שלפנינו (דב’ ה).
ג) העורך הכוהני של התורה העדיף את קטע “עשרת הדברות” בגירסתו הדויטרונומיסטי, והוא הכניסו לסיפור בשמות במקום הגירסה הקדם-דויטרונומיסטית המקורית בפרשה, כולל עריכה קטנה (של החלפת טעם מצוות השבת והוספת פסוק פתיחה כנ”ל).
יש לשים לב שלמרות ש”עשרת הדברות” שלפנינו לשונו ככלל דויטרונומיסטית למדי, יש בו סימנים גם ללשונו של המקור הקדם-דויטרונומיסטי. כמו “לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם” (שמ’ כג,כד), “כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא” (שמ’ לד,יד), “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים” (במ’ יד,יח), “נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים” (שמ’ לד,ז), “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד” (שמ’ לד,כא), “לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר” (שמ’ כג,יב), “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס […] וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת” (שמ’ כג,א-ב).
יש בכך להראות שלמרות טביעות הלשון הדויטרנומיסטיות הברורות שב”עשרת הדברות” שלפנינו, יש מקום להשערה הנזכרת, לפיה “עשרת הדברות” שלפנינו הוא בעיקרו עיבוד דויטרונומיסטי של נוסח קדם-דויטרונומיסטי של “עשרת הדברות” כנ”ל, וכפי שס’ דברים עושה במקרים רבים אחרים (ראו כאן).
אז אמנם מידי השערה לא יצאו הדברים לעת עתה, אבל יש בהם עכ”פ כדי להעמיד כמה נקודות למחשבה.