במקרא אנו מוצאים שהאל אומר לדוד המלך שלא הוא יבנה את המקדש אלא בנו, שלמה. האמנם? האם ייתכן שבכלל האל רצה למנוע בכלל את הקמת המקדש?
הפעם אני מביא דברים מעניינים שכתב ידידי “ירוק11”:
ישנו דו שיח מפורסם (שמ”ב ז) בין דוד המלך, שרצה לבנות בית לאל, לאחר שהניח לו האל מכל אויביו. ובין נתן הנביא שנשלח אליו בנבואה שלא יעשה כך. רבים מאיתנו יכולים מן הסתם לצטט מן הזכרון את הסיבה: התפקיד יועד לבנו שלמה שהוא יבנה את בית המקדש. ולא דוד.
“וַיְהִי כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל-אֹיְבָיו: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה: וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְהוָה עִמָּךְ: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה אֶל-נָתָן לֵאמֹר: לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-עַבְדִּי אֶל-דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה-לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי: כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן: בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת-אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא-בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים: וְעַתָּה כֹּה-תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל: וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ: וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא-יֹסִיפוּ בְנֵי-עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה: וּלְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי-בַיִת יַעֲשֶׂה-לְּךָ יְהוָה: כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה-בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת-כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד-עוֹלָם: אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: וְחַסְדִּי לֹא-יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ: וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם: כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל-דָּוִד” (שמ”ב ז,א-יז)
אלכסנדר רופא, בספרו ‘מבוא לספרות המקרא’ (עמ’ 163) מעלה נקודה מעניינת. רופא מראה, כי אם נוציא פסוק אחד בלבד(!) מתוך כל הפרק. נגלה כי כל נבואת נתן הנביא אומרת משהו אחר לגמרי! למעשה אפילו לא פסוק, אלא ארבע מילים! “הוא יבנה בית לשמי” (שמ”ב ז,יג).
אם נשמיט ארבע מילים אלו, אזי כל המסר של נתן הנביא שונה לגמרי. האל לא רוצה שיבנו לו בית! הוא היה מתהלך תמיד באהל ובמשכן ואף פעם לא ביקש, וכך ימשיך להיות. אלא שבתמורה [או שלא בתמורה] לנדיבות רוחו של דוד הרוצה לבנות לו בית, אומר לו האל – להיפך: אני אבנה לך בית! והבית הזה יהיה בנך וזרעו אחריו שימלכו לעולם על עם ישראל, ולעולם לא תפסק המלוכה מזרעך.
תמצית הענין הוא כך: דוד מציע לבנות בית לאל, האל מסרב להצעה ואף אומר לדוד: אני אבנה לך בית.
זכורני שכבר שנים הפריעה לי הסתירה הפנימית בתוך פרשה זו. בתחילה מאריך הנביא בענין זה שהאל לא ביקש אף פעם שיבנו לו בית. כאילו יש כאן איזו תרעומת או לכל הפנים התנגדות להצעה של דוד. אבל בהמשך גם האל מסכים לרעיון, הוא רק רוצה שלא דוד יבנה כי אם בנו [משום שדמים רבים שפך, לכאורה אין הסבר אחר]. אז בשביל מה כל ההקדמה הארוכה על כך שאף פעם לא ביקש שיבנו לו? מה זה כל ה’לא צריך טובות’ הזה?
כאמור, מדהים במיוחד לראות שהשמטת ארבע מילים בלבד משנה את כל אופי הפרשה. מה שרומז מאוד כי הפרשה עומדת לעצמה בלעדיהן, וזו תוספת מאוחרת שבאה לשכתב את המסר של פרשה זו שעומד כולו נגד בניית בית המקדש.
בזה מסביר רופא את הכפילות לכאורה שקיימת בין פסוקים יב ויג. בפסוק י”ב כתוב “וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ“, ומיד בהמשך בפסוק י”ג כתוב “הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם”, לשם מה החזרה הזאת על ‘וכוננתי את כסא ממלכתו’?
דבר זה מסייע לסברא שהמילים ‘הוא יבנה בית לשמי’ הוכנסו לכאן, וקטעו את הרצף ולפיכך הוצרך הכותב לחזור ולהוסיף חוליית קישור – “חזרה מקשרת”, דהיינו לחזור על המילים האחרונות שלפני הקיטוע. הפסוק המקורי היה כנראה ‘והכינותי את [כסא] ממלכתו עד עולם’. (חזרה מקשרת היא תופעה נפוצה במקרא, שפעמים רבות מעידה על תוספת מאוחרת).
עתה, יתכן שאותו נימוק המסופר בדברי הימים (א’ כב,ח; כח,ג) שדוד אומר לשלמה שהוא יצטרך לבנות את הבית מאחר שדוד עצמו מנוע מלבנות כי הוא ‘שופך דמים’, כל נימוק זה לא בא אלא לאחר השכתוב שהמציא שלהאל היתה התנגדות שדוד המלך יבנה את הבית [שכן פרשה זו שבספר שמואל הועתקה גם כן לדברי הימים (פרק יז)]. והדברים משכנעים ביותר.
לאחר מכן שמתי לב לנקודה מעניינת נוספת:
בספר מלכים אומר האל לדוד בפי נתן “כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי?”, משפט זה ניתן להתפרש בשני אופנים: א – האם אתה הוא זה שיבנה לי בית? ב – האם אתה מתכונן לבנות לי בית?
לאור ההנחה של רופא, הרי שהקריאה השניה היא הצודקת. והאמת שגם בלי זה, הרי לכל הפחות עד פסוק יג עוסקת הנבואה רק בהדגשת הענין שהאל לא ביקש ולא היה צריך בית, כך שמסתבר שהפתיח של דברים אלו מתכוון אותו דבר.
והנה, בעל דברי הימים כנראה חש צורך להדגיש יותר את הנקודה שבעצם האל לא מתנגד כלל לבניית בית המקדש, ולכן הוסיף מילה אחת, מילה אחת! “כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּי הַבַּיִת לָשָׁבֶת” (דבה”א יז,ד), ובזה הוא הנציח את אפשרות א’ כפירוש היחיד האפשרי.
אבל עצם העובדה שבעל דברי הימים נזקק לשנות את הטקסט [הוא מעתיק משמואל את כל הפרשה כמעט במדוייק], מראה שהוא עצמו חש בקושי העולה מתוך הפרשה.