נאמר בתלמוד הבבלי: “רב יהודה רמי כתיב (מל”א ח,ח) ‘ויראו ראשי הבדים’ וכתיב (מל”א ח,ח) ‘ולא יראו החוצה’, הא כיצד? נראין ואין נראין. תניא נמי הכי, ‘ויראו ראשי הבדים’, יכול לא יהו זזין ממקומן? ת”ל ‘ויאריכו הבדים’. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין? ת”ל ‘ולא יראו החוצה’, הא כיצד? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנא’ (שיר השירים א,יג) ‘צרור המור דודי לי בין שדי ילין'” (יומא נד, א). המשך…
בסיפור מעמד הר סיני נאמר “וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ” (שמ’ יט,כב), “וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְהוָה” (שם,כד).
מי הם הכהנים הללו? הלא מדובר בתיאור שלב קודם לכהונת אהרן וקדושת הלויים בכלל? המשך…
ישנן שתי פרשיות של “מי מריבה” בתורה. האחת בס’ שמות (יז), והשניה בס’ במדבר (כ). הראשונה מסתיימת בטוב: משה הכה את הסלע ויצאו מים, ואילו השניה מסתיימת ברע: משה אכן הכה את הסלע, אך משהו שם נחשב לו חטא, והתחבטו הפרשנים מאוד מה היה חטאו, ובמיוחד מה היה חטאו של אהרן שלא נראה כי עשה שם דבר. המשך…
שיבת ציון החלה עם עלייתו של זרובבל, זרובבל בן שאלתיאל. לא ברור מדוע, אבל ייחוסו של זרובבל כלל אינו ברור. המשך…
מה עושה מחבר ס’ דברי הימים כשהוא מוצא סתירות לפניו בספרים שמואל ומלכים? לפעמים הוא פשוט מעלים אותן! להלן כמה דוגמאות. המשך…
בס’ שמות מפורטות כידוע עשר מכות, בהן הוכתה מצרים ע”פ התנ”ך בימי שעבוד ישראל במצרים. 1) דם, 2) צפרדע, 3) כנים, 4) ערוב, 5) דבר, 6) שחין, 7) ברד, 8) ארבה, 9) חושך, 10) בכורות.
אולם ישנו פסוק תמוה המופיע לאחר המכה השישית – מכת “שחין”, בו נשמעת התעלמות מקיומו של מכת “שחין”: המשך…
סיפור המפקד והמגיפה מתחיל בפסוק הבא: “וַיֹּסֶף אַף-יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה” (שמ”ב כד,א).
פסוק זה לכאורה אינו מובן: המשך…
נאמר “וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם” (שם,ט-י).
רגע, אבל מעכה בת אבשלום הלא היתה סבתא שלו, אמא של אביו אבים (אביה), לא אמא שלו!!! המשך…
פרשת לידת משה ובריחתו למדיין (שמ’ ב) משוייכת במחקר המקרא לרובד העממי בתורה (ס”י, סי”א או הרובד הקדם-דויטרונומיסטי). עיון בפרשה זו מעלה סימנים המצביעים על האפשרות שהכותב השתמש לצורך כתיבת הסיפור בשיר עלילה קדום יותר. המשך…
מסופר בתורה, שסמוך למותו של יעקב בהיותו חולה, הגיע אליו יוסף עם שני בניו, מנשה ואפרים. יעקב אמר לו ששני נכדיו הם כשניים מבניו – ראובן ושמעון וברך אותם בברכה המפורסמת “המלאך הגואל אותי …”.
מספר קשיים בסיפור מצביעים על כך שייתכן והסיפור הזה, על כל פנים חלקו העיקרי, אינו נמצא במיקומו המקורי. המשך…